מירי רגב
| לידה |
כ"ד באייר ה'תשכ"ה (גיל: 60) קריית גת, ישראל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| מפלגה | הליכוד, הליכוד - ישראל ביתנו | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
מירי (מרים) רגב (נולדה ב-26 במאי 1965) היא שרת התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני וחברת הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. שימשה כשרת התרבות והספורט, צנזורית הצבאית הראשית וכדוברת צה"ל בדרגת תת-אלוף (בתקופת ההתנתקות ובמלחמת לבנון השנייה).
ביוגרפיה
נולדה בשם מרים סיבוני בקריית גת. אביה פליקס עלה ממרוקו, ואמה מרסל (מרסדס) עלתה מספרד בשנות ה-50.[1] גדלה בבית דובר ספרדית.[2] למדה בתיכון רוגוזין שבקריית גת. בגיל 17, זכתה בתואר "צברית השנה" של השבועון "מעריב לנוער". בצעירותה התנדבה במשך מספר שנים במד"א ואף מונתה שם לתפקיד מזכירת מחוז השפלה. הייתה פעילה במועצת הנוער של קריית גת וארגנה מבצעי התנדבות למען עולים חדשים.[3]
בעלת תואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי מבית ברל, ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון ושוק ההון מהקריה האקדמית אונו.[4] בוגרת המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה.[5]
קריירה צבאית
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
|---|---|
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת לבנון השנייה | |
| עיטורים | |
 אות מצטיין הנשיא | |
רגב התגייסה לצה"ל בשנת 1983 ושירתה כמדריכת נוער. יצאה לקורס קצינות ולאחר מכן שימשה כמפקדת מחלקה בבסיס גדנ"ע. בשנת 1986 עברה לחטיבת דובר צה"ל, תחילה בתפקיד דוברת פיקוד הדרום תחת אלוף הפיקוד יצחק מרדכי. בשנת 1988 מונתה לראש לשכת דובר צה"ל אפרים לפיד. בשנת 1989 הקימה את מדור יחסי ציבור במפקדת חילות השדה (מפח"ש) ושימשה כראש המדור, ולאחר מכן שימשה ראש מדור תקשורת מקומית, ראש ענף תכנון וייזום וראש ענף תקשורת.
בשנת 2002 הועלתה לדרגת אלוף-משנה ומונתה לסגנית דוברת צה"ל, לאחר שלושה חודשים מונתה למרכזת מערך ההסברה בלשכת ראש הממשלה במסגרת ההיערכות לקראת מלחמת עיראק, לאחר מכן יצאה לחופשה ארוכה, שבסיומה, בשנת 2004, מונתה לצנזורית הראשית לעיתונות ולתקשורת. עם מינויו של רב-אלוף דן חלוץ לרמטכ"ל, מונתה לדוברת צה"ל (ב-2 ביוני 2005).[6] רגב הייתה האישה השנייה שמילאה את התפקיד ברציפות (החליפה את תת-אלוף רות ירון), והראשונה מדוברי צה"ל שצמחה מתוך חטיבת דובר צה"ל עצמה.
רגב הייתה דוברת צה"ל בזמן יישום תוכנית ההתנתקות, שבמהלכה ניתן חופש פעולה רב לעיתונאים, שהיו רשאים להצטרף לצוותי הפינוי ולראיין מפקדים בכירים וחיילים ללא צורך בקבלת אישור.
הייתה דוברת צה"ל גם במהלך מלחמת לבנון השנייה.
רגב סיימה את תפקידה כדוברת צה"ל באוגוסט 2007. באוקטובר 2007 מינה אותה הרמטכ"ל גבי אשכנזי לרכזת אירועי צה"ל לציון חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, תפקיד שאותו מילאה עד לסיום שירותה בשנת 2008.
חברת הכנסת
בנובמבר 2008 הודיעה על הצטרפותה למפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. לאחר הבחירות המקדימות דורגה בתחילה במקום ה-34 ברשימה, ולאחר קבלת ערעור, שהוגש בנוגע להצבעה, הוצבה במקום ה-27 ברשימת הליכוד לכנסת. רגב נבחרה לכנסת ה-18 ומאז מכהנת כחברת הכנסת מטעם הליכוד. בכנסת ה-18 הייתה יושבת ראש ועדת המשנה לפריפריה וכחברה בוועדת הכספים, בוועדת החוץ והביטחון בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה משותפת לתקציב הביטחון. בכנסת ה-19 הייתה יושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה וכחברה בוועדות הכספים והחוץ והביטחון.
בהפגנה שנערכה בתל אביב נגד המסתננים מאפריקה, אמרה כי "הסודנים הם סרטן בגוף שלנו - נעשה הכול להחזיר אותם בחזרה למקום מוצאם. לא נאפשר לאנשים לבוא לחפש עבודה בארץ ישראל". עם זאת, היא הדגישה בראיון לאחר מכן כי היא אינה מעודדת אלימות.[7] רגב כינסה דיון מיוחד של ועדת הפנים בנושא מקורות המימון של ארגוני הסיוע לפליטים שלדבריה מעוניינים לשנות את האופי היהודי של מדינת ישראל.[8][9]
בזמן המחאה החברתית רגב באה לשדרות רוטשילד בתל אביב כדי להביע הזדהות. אף על פי כן, המוחים גירשו אותה מהמתחם ואף הושלך לעברה בקבוק מים. בעקבות המקרה אמרה שמי שגירשו אותה היו אנרכיסטים עם ריח של אלכוהול.[10]
שרת התרבות והספורט
לאחר הבחירות המקדימות במפלגת הליכוד, הוצבה במקום ה-5 ברשימת המפלגה לכנסת ונבחרה לכנסת ה-20. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 בראשות בנימין נתניהו מונתה לשרת התרבות והספורט ונכנסה לתפקידה במאי 2015.
מינויה גרם לחיכוכים עם אמנים, כשחלקם טענו שרגב תמנע מימון ליצירות שלא יהיו לרוחה. במפגש עם אמנים, טענה רגב שהליכוד קיבל "שלושים מנדטים ואתם עשרים" ולכן ההחלטה מי ומה יהנה מתקציבי תרבות בידיה.[11] רגב התעמתה עם השחקן נורמן עיסא שסירב להופיע בבקעת הירדן. בעקבות זאת התפרסמה עצומה שנחתמה על ידי מאות נגד רגב, ואורגן כנס ביפו. בכנס זה נשא בין היתר עודד קוטלר נאום שבו רמז כי מצביעי הליכוד הם "עדר של בהמות". הדברים גררו גינויים מימין ומשמאל.[12] ברקע העימות עמדה החלטת שר החינוך נפתלי בנט להוציא מסל תרבות ארצי את ההצגה "הזמן המקביל" המבוססת על כתבי המחבל וליד דקה שהיה חבר בחוליה שרצחה את החייל משה תמם, ושהוצגה בתיאטרון אל-מידאן בחיפה. ב-16 ביוני קיבלה רגב את המלצתה של ועדה בראשות ד"ר חיים פרלוק והורתה על הקפאת העברת התקציבים לתיאטרון אל-מידאן, עקב אי-סדרים כספיים שנתגלו בו והחשיפה שהמחזאי של ההצגה "הזמן המקביל" מזדהה עם המחבל ושדקה עצמו מעורב בשיווק ההצגה מהכלא.[13] באותו יום פעלה לביטול הקרנתו בפסטיבל הקולנוע ירושלים של הסרט "אל סף הפחד" העוסק ביגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. מארגני הפסטיבל הודיעו שהסרט יוקרן לפני טקס הפתיחה וישתתף בתחרות.[14] בראיון שנתנה רגב לכתב העת "את", אמרה בתגובה ש"עולם האמנות הוא כפוי טובה, ולא בא לי לעבוד בשביל כפויי טובה".[15]
באוגוסט 2015 חשף כתב ערוץ 10, ספי עובדיה, הקלטות של שיחת ועידה בה נשמעים רגב ויועציה כשהם מתאמים לכאורה גרסאות לגבי מסירת תקציב פרסום בסך של כשני מיליון וחצי שקלים חדשים למשרד הפרסום יהושע\TBWA של רמי יהושע ללא מכרז.[16] באוקטובר הגישה רגב תביעת דיבה על סך מיליון ש"ח נגד הערוץ.[17] התביעה נדחתה ב-4 ביולי 2019, ורגב חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח.[18]
בספטמבר 2015 פרסמה רגב את הקריטריונים של משרד התרבות והספורט לתקצוב מוסדות תרבות. בין הקריטריונים לשלילת תקציב: שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות לאלימות ולטרור, תמיכה במעשה טרור נגד ישראל, ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל, מעשה השחתה הפוגע בסמל המדינה והחרמה או קריאה להטלת חרם על ישראל.[19]
רגב התנגדה להקמת תאגיד השידור. על פי פרסומים, אמרה ביולי 2016 בדיון בוועדת השרים לחקיקה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".[20]
במאי 2017 הודיעה למנהל פסטיבל ישראל שתמנע מימון מתקציב המדינה למופעים בפסטיבל שיש בהם עירום, בנימוק שמופע כזה פוגע ברגשותיהן של אוכלוסיות רחבות ובערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.[21] ב-4 ביוני ביקש היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מרגב לחדול מהתבטאויות מסוג זה, בנימוק שסוגיות התקצוב אינן בסמכותה.[22]
החל מיוני 2017, מונתה מספר פעמים לממלאת מקום ראש הממשלה.[23][24]
בשנת 2018 הובילה את היערכות הממשלה לחגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל. במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות התגלעה מחלוקת בינה לבין יושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד בנימוק שיש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח[25][26] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה שלפיה ראש הממשלה ידליק משואה בשם ראשי הממשלה לדורותיהם ויישא דברי ברכה קצרים, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות ה-50.[27] בפועל, נתניהו התעלם מהדרישות ונשא נאום ארוך.[28]
לאחר שאמרגן פרטי סיכם על משחק ידידות בין נבחרת ארגנטינה בכדורגל לנבחרת ישראל, שיערך בחיפה, פעלה רגב להעברת המשחק לירושלים, והקצתה לכך 2.7 מיליון ש"ח מתקציב חגיגות ה-70 למדינה.[29] לאחר קמפיין BDS נגד קיום המשחק בישראל, שכלל איומים ברצח על כוכב ארגנטינה ליונל מסי,[30] החליטה נבחרת ארגנטינה לבטל את המשחק.[31] שר החוץ של ארגנטינה אמר שהעברת המשחק לירושלים היא שגרמה לביטול.[32] בעקבות הביטול ספגה רגב ביקורת בישראל.[33]
בתפקידה כיושבת ראש הוועדה למקומות הקדושים סירבה לאשר את מתווה הכותל.[34] רגב הגיעה למקום השני בדירוג פעילות חברי הליכוד למען היהדות בכנסת העשרים, שנערך על ידי ארגון מתפקדי ליכוד, בין היתר בעקבות התנגדותה למתווה הכותל ולמתווה הגיור.[35]
בשנת 2018 פעלה לקידום חקיקתו של תיקון לחוק התרבות והאמנות, שיאפשר לשר התרבות והספורט לשלול תקציב ממשלתי מגוף שביצע פעילות שיש בה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור; תמיכה במאבק מזוין או במעשה טרור של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל; ציון יום העצמאות או יום הקמת המדינה כיום אבל; מעשה של השחתה או ביזוי פיזי הפוגע בכבוד דגל המדינה או סמל המדינה).[36] היוזמה לתיקון החוק עוררה מחאה.[37]
בבחירות לכנסת ה-21 ה-22 וה-23, הוצבה במקומות 6 ו-7 ברשימת הליכוד.
כשרת התחבורה
ב-17 במאי 2020 הושבעה לשרת התחבורה, במקומו של בצלאל סמוטריץ'.
נשואה לדרור רגב, מהנדס בתעשייה האווירית, ואם לשלושה. מתגוררת בראש העין.[38]
קישורים חיצוניים
מירי רגב, באתר הכנסת - מירי רגב, באתר כנסת פתוחה
כרטיס ביקור – מירי רגב, בערוץ כנסת באתר יוטיוב- נורית קנטי, "התפקוד שלנו היה מצוין", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2006
- רועי בית לוי, מירי רגב יודעת מה דפק את מלחמת לבנון השנייה, באתר הארץ, 9 בינואר 2009
- הדס ריבק, מירי לא חסה, באתר מאקו, 31 במאי 2012
דוד בן בסט מראיין את מירי רגב וראלב מג'אדלה, "הנבחרים", באתר YouTube, 16 בנובמבר 2012- איילת רוזן, "הגעתי לגלגול הזה כדי לתקן כמה דברים", באתר מאקו, 11 ביולי 2013
- מורן אזולאי, ממיצי החנון לקבר הרשב"י. יום עם מירי רגב, באתר ynet, 26 בדצמבר 2014
- אריק בנדר, איך כבשה מירי רגב את מרכז הליכוד, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2015
- טלי קיים, סערה בטקס פרסי התיאטרון: נאומה של השרה רגב נקטע בצעקות, באתר וואלה, 19 ביוני 2015
שחר אטואן, מירי רגב מסבירה למבקר האופנה של גלריה איזה שינוי היא חוללה במלתחה, באתר הארץ, 2 ביולי 2015- משה שיינמן, רגב: האוהדים הם לא הבעיה, הם הפתרון, באתר ynet, 12 באוגוסט 2015
- נעמה לנסקי, "אתם לא תכתיבו לי מה נכון ומה לא נכון", באתר ישראל היום, 11 בספטמבר 2015
- שוקי שדה, התורמים שהתרבו, הפוליטיקאים שתמכו והעוזרות שברחו - הדרך של מירי רגב למשרד התרבות והספורט, באתר TheMarker, 11 בספטמבר 2015
- אור סופר, מירי רגב: אני הולכת עם האמת שלי, באתר onlife, 17 בינואר 2016
- אריאל שנבל, מקור ראשון, 'לא באתי כדי שיאהבו אותי, אלא להשמיע את קול הציבור', באתר nrg, 13 במאי 2016
- יובל קרני, "לא יעלה שום חוק להצבעה, כולל חוק גדעון סער, בלי שחוק הנאמנות יעלה מחדש", באתר "ידיעות אחרונות", 29 בנובמבר 2018
- מורן אזולאי, "הפכתי למגינה הראשית של ראש הממשלה": המסע של רגב לצמרת הליכוד, באתר ynet, 1 בפברואר 2019
- אייל לוי, מירי רגב סוגרת חשבון עם כל מי שעמד בדרכה, באתר מעריב אונליין, 14 במרץ 2020
- ניב שטנדל, מירי רגב, הריקאפ, באתר מאקו, 30 באפריל 2020
- שגיא בן נון, צ'ק ללא כיסוי, באתר וואלה, 15 במאי 2020
הערות שוליים
- ↑ "Miri Regev's Culture War". New York Times. 20 באוקטובר 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ ראיון בערוץ הכנסת 2014
- ↑ היא עוד תגיע רחוק, באתר מאקו, 22 במרץ 2016
- ↑ עלון הבוגרים של הקריה האקדמית אונו
- ↑ מירי רגב, באתר מפלגת הליכוד
- ↑ ענבל אביב, תת-אלוף מירי רגב מונתה לדוברת צה"ל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 2 ביוני 2005
- ↑ מורן אזולאי ועומרי אפרים, רגב קראה למסתננים סרטן: 'המצב מעודד אלימות', באתר ynet, 24 במאי 2012
- ↑ כתבה מתוך "המשמר החברתי" על הדיון בוועדת הפנים
- ↑ פרוטוקול הדיון בוועדת הפנים
- ↑ עמרי נחמיאס ודה מרקר, מירי רגב גורשה ממאהל המחאה: "היו להם ראסטות וריח של אלכוהול", באתר של "רשת 13", 15 ביולי 2011 (במקור, מאתר "nana10")
- ↑ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר באתר גלי צה"ל
- ↑
עזרי עמרם, צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר מאקו, 14 ביוני 2015
רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
חדשות 2, סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר מאקו, 14 ביוני 2015 - ↑ רן בוקר, מירי רגב: מקפיאה את התקציבים לתיאטרון אל מידאן, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ↑ רן בוקר, הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2015
- ↑ רגב: "האמנים קפוצי תחת וכפויי-טובה - לא בא לי לדאוג להם", באתר גלובס, 18 ביוני 2015
- ↑ רגב מסתבכת: מיליונים ללא מכרז ושיחת תיאום גרסאות, באתר ynet, 31 באוגוסט 2015
- ↑ כתב התביעה שהגישה, וכתב ההגנה שהגיש הערוץ, באתר העין השביעית
- ↑ איתמר ב"ז, תביעת המיליון של מירי רגב נגד חדשות 10 נדחתה; תחויב לשלם הוצאות משפט, באתר העין השביעית, 4 ביולי 2019
- ↑ יונתן ריגר, הקריטריונים החדשים לתקצוב מוסדות התרבות, באתר מאקו, 2 בספטמבר 2015
מאיה נחום שחל, משרד התרבות משנה את חוקי המשחק: רוצים מימון? חתמו על טופס נאמנות, באתר כלכליסט, 14 ביוני 2016 - ↑ אלירן מלכי, מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
- ↑ חזקי ברוך, מירי רגב: לא נממן מופעי עירום, באתר ערוץ 7, 30 במאי 2017,
רן בוקר, קריאות בוז למירי רגב בפסטיבל ישראל: "אף אחד לא יסתום לי את הפה", באתר ynet, 1 ביוני 2017 - ↑ טל שלו וגלי גינת, עימות סוער בין רגב למשנה ליועמ"ש - "אלחם על חופש הביטוי שלי", באתר וואלה, 4 ביוני 2017,
טובה צימוקי ורן בוקר, היועמ"ש: "לא לצאת באמירות בחוסר סמכות", רגב: "אמשיך להביע עמדתי", באתר ynet, 4 ביוני 2017
,גלעד מורג וטובה צימוקי, היועמ"ש נגד רגב: "ההנחיות לגבי מופעי עירום חסרות תוקף משפטי", באתר ynet, 11 ביוני 2017 - ↑ מורן אזולאי, לראשונה: מירי רגב ממלאת את מקום ראש הממשלה, באתר ynet
- ↑ נתניהו יעבור בדיקה רפואית, מירי רגב תמלא את מקומו, באתר ישראל היום, 26.10.2017
קביעת ממלא מקום לראש הממשלה, החלטה מספר 3090 של ממשלת ישראל ה-34, משנת 2017, באתר משרד ראש הממשלה - ↑ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת הטקס.
- ↑ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 2 באפריל 2018
- ↑ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, יולי אדלשטיין על סערת המשואות: "אני נוהג לקיים הסכמים", באתר וואלה, 19 באפריל 2018
- ↑ סמי פרץ, כך השתלטה מירי רגב על מסי תמורת 2.7 מיליון שקל מהכסף שלנו, באתר TheMarker, 22 במאי 2018
- ↑ רות אגלש, נבחרת הכדורגל הארגנטינאית מבטלת את ההתחרות בישראל ברקע איומים ברצח נגד מסי (באנגלית), באתר וושינגטון פוסט, 6 ביוני 2018. עוזי דן, דיווחים בארגנטינה: איומים על מסי ומשפחתו זירזו את ביטול המשחק, באתר הארץ, 6 ביוני 2018
- ↑ מירי רגב הציגה תמונות: "כך איימו על ליאונל מסי ומשפחתו", באתר וואלה, 6 ביוני 2018
- ↑ שר החוץ של ארגנטינה: "המשחק בוטל כי עבר לירושלים", באתר ynet, 7 ביוני 2018
- ↑ אריאל כהנא, המשחק מול ארגנטינה בוטל; בסביבתו של נתניהו מאשימים את השרה רגב, באתר ישראל היום, 5 ביוני 2018;
אוריאל דסקל, מירי רגב הפסידה ל-BDS מגול עצמי, באתר כלכליסט, 6 ביוני 2018 - ↑ כיכר השבת, רגב: לא אאשר את מתווה הכותל הרפורמי - מטעמי מצפון, באתר כיכר השבת, 27 ביוני 2018
- ↑ משה ויסטוך, רגב בראש, גליק משתרך: דירוג חברי הליכוד בנושאי דת, באתר כיפה, ל בשבט התשעט, 05 בפברואר 2019
- ↑ הצעת חוק התרבות והאמנות (תיקון מס' 2), התשע"ט-2018, באתר הכנסת
דרור ליבה ומורן אזולאי, חוק "נאמנות בתרבות" יעלה להצבעה: "ממשלת הצנזורה ממשיכה לדהור", באתר ynet, 20 בנובמבר 2018 - ↑ שגיא בן נון, רבקה מיכאלי נגד מירי רגב: "אנו בחושך גדול, בשלב הבא ישללו אזרחות", באתר וואלה, 22 באוקטובר 2018
- ↑ השרה רגב: "גם על בעלי אני צועקת שהוא שמאלן", באתר מאקו, 21 בנובמבר 2016
| חברי הקבינט המדיני-ביטחוני | ||
|---|---|---|
| מינויים על פי חוק | ראש הממשלה: בנימין נתניהו • שר הביטחון: ישראל כ"ץ • שר החוץ: גדעון סער • שר האוצר ושר נוסף משרד הביטחון: בצלאל סמוטריץ' • מ"מ השר לביטחון לאומי: חיים כץ • שר המשפטים וסגן ראש הממשלה: יריב לוין | |
| שרים נוספים | שרת התחבורה והבטיחות בדרכים: מירי רגב • שר האנרגיה והתשתיות: אלי כהן • השר לעניינים אסטרטגיים: רון דרמר • שר החקלאות וביטחון המזון: אבי דיכטר • שר נוסף במשרד האוצר: זאב אלקין | |
| מוזמנים קבועים | היועצת המשפטית לממשלה: גלי בהרב מיארה • ראש המטה לביטחון לאומי: צחי הנגבי • המזכיר הצבאי של ראש הממשלה: רומן גופמן • המזכיר הצבאי של שר הביטחון: גיא מרקיזנו • ראש אגף האחראי על דיוני ועדת השרים במל"ל: רן פלד | |
| שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| שרי התרבות והספורט בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| שרי החינוך והתרבות | (1949–1977): זלמן שזר • דוד רמז • דוד בן-גוריון • בן-ציון דינור • זלמן ארן • אבא אבן • זלמן ארן • יגאל אלון • אהרון ידלין (1984–1990): יצחק נבון • יצחק שמיר (1992–1993): שולמית אלוני • יצחק רבין | 
|
| שרי החינוך, התרבות והספורט | (1977–1984, 1990–1992): זבולון המר (1993–1999): אמנון רובינשטיין • זבולון המר • יצחק לוי (2001–2006): לימור לבנת • אהוד אולמרט • מאיר שטרית | |
| שרת המדע והאומנויות | (1993–1996): שולמית אלוני | |
| שרי המדע, התרבות והספורט | (1999–2003): מתן וילנאי • אריאל שרון • לימור לבנת (2006–2009): אופיר פינס-פז • יולי תמיר • ראלב מג'אדלה • בנימין נתניהו | |
| שרי התרבות והספורט | (2009 ואילך): לימור לבנת • מירי רגב • חילי טרופר • מיקי זוהר | |
| יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת | ||
|---|---|---|
| יושבי ראש ועדת הפנים (1949–1974): | בנימין מינץ • יוסף ספיר • נחום חת • יעקב ריפתין • מרדכי סורקיס | |
| יושבי ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (1974–2006): | יוסף תמיר • יורם ארידור • שלמה הלל • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • דב שילנסקי • יהושע מצא • סאלח טריף • מיכה גולדמן • דוד אזולאי • משה גפני • יורי שטרן • ראלב מג'אדלה | |
| יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה (מ־2006): | ראלב מג'אדלה • אופיר פינס-פז • דוד אזולאי • אמנון כהן • מירי רגב • דודי אמסלם • יואב קיש • מיקי חיימוביץ' • סעיד אלחרומי • וליד טאהא • יעקב אשר | |
דוברי צה"ל 
| |
|---|---|
|
הצנזור הצבאי הראשי 
| |
|---|---|
|
| חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש | ||
|---|---|---|
| (חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע) | ||
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (60 חברי הכנסת) | ||
| הליכוד (32) | נתניהו • לוין • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה • בוארון • עבד | |
| ש"ס (11) | דרעי • מרגי • בן צור • מלכיאלי • חיים ביטון • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • מישרקי | |
| הציונות הדתית (7) | סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות | |
| עוצמה יהודית (6) | בן גביר • וסרלאוף • אליהו • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר | |
| הימין הממלכתי (4) | אלקין • השכל • בוסקילה • חסון | |
| סיעות האופוזיציה (60 חברי הכנסת) | ||
| יש עתיד (24) | לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי • עזוז | |
| כחול לבן (8) | גנץ • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • פרקש-הכהן • שוסטר • גינזבורג • רון בן משה | |
| יהדות התורה (7) | גולדקנופף • גפני • פרוש • מקלב • טסלר • אשר • אייכלר | |
| ישראל ביתנו (6) | ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר | |
| רע"מ (5) | עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת | |
| חד"ש-תע"ל (5) | עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • בן סעיד | |
| העבודה (4) | מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן | |
| נעם (1) | מעוז | |
מירי רגב28173521
- רשימת חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל
- שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל
- תתי-אלופים בצה"ל
- דוברי צה"ל
- דוברות ישראליות
- צנזורים צבאיים ראשיים
- חברות כנסת מטעם הליכוד
- חברי כנסת מטעם הליכוד-ישראל ביתנו
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
- חברי הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- קריית גת: אישים
- מעוטרי אות מצטיין הנשיא
- שרות התרבות בממשלות ישראל
- קציני צה"ל בכירים בפוליטיקה הישראלית
- קצינות בכירות בצה"ל
- יושבי ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה
- בוגרות הקריה האקדמית אונו
- ישראליות שנולדו ב-1965