פרשת פינחס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף פנחס (פרשה))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg פינחס Arrow l.svg
פסוקים במדבר, כ"ה, י'ל', א'
מספר פסוקים 168
מספר תיבות 1887
תוכן שכרו של פינחס וציווי להילחם במדיין, מפקד וחלוקת הנחלות, תלונת בנות צלופחד, מינוי יהושע בן נון כיורשו של משה, פרשת הקורבנות
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (6)  לא תעשה (0)
דיני נחלות, קורבן התמיד, מוסף של שבת, מוסף של ראש חודש, מוסף של שבועות, תקיעת שופר בראש השנה
הפטרה
מלכים א', י"ח, מ"וי"ט, כ"א

פָּרָשַׁת פִּינְחָס היא הפרשה השמינית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י' ומסתיימת בפרק ל', פסוק א'.

פרשת זו היא השנייה באורכה מבין פרשות השבוע – יש בה 168 (קס"ח) פסוקים. לרוב, הפרשה נקראת בסמוך לשבעה עשר בתמוז. פנחס, אשר על שמו נקראת הפרשה כולה הוא נכדו של אהרון הכהן, שבקנאת ה' הרג בסוף הפרשה הקודמת (בלק) את זמרי בן סלוא, ובפרשה זו מקבל ברכה ייחודית מאת ה', וממונה 'לכהונת עולם'.

חז"ל מזהים את פינחס עם אליהו הנביא.

נושאים בפרשה

פינחס ומדין

בהמשך לתיאור חטא בעל פעור שבפרשה הקודמת (בלק), פינחס קיבל שכר מה' על מעשה הקנאות שעשה, שהביא לעצירת המגפה: ”לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם.

ה' גם ציווה את משה רבנו ואת עם ישראל להילחם במדין ולנקום על הרעה שגרמו.

חלוקת הנחלות

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מפקד בני ישראל
תצפית מהר נבו על ארץ ישראל. השלט מפרט את הכיוון והמרחק אל הערים הגדולות.

לאחר המגפה, ה' ציווה לערוך מפקד נוסף של בני ישראל לפי משפחות, לקראת הכניסה לארץ ישראל וחלוקת הנחלות. לאחר תיאור משפחות ישראל על פי המפקד, מתוארת מצוקתן של בנות צלפחד. בנות צלפחד קובלו על כך שלפי החוק הפורמלי לא יקבלו נחלה, כי אין להן אחים. ה' נענה לפנייתן וקבע שגם נשים יוכלו לנחול נחלה, אם אביהן מת בלא בנים.

ירושת משה

משה מצטווה לעלות להר העברים ולצפות על ארץ ישראל, שאליה לא ייכנס. לאחר מכן ה' ציווה על משה למנות מנהיגים שיחליפו אותו לאחר מותו, ”וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה”. משה מינה את יהושע בן נון ליורשו בפני הכהן הגדול ובפני כל עדת ישראל, לפי ציווי של ה'.

פרשת הקרבנות

פרשה הלכתית ארוכה ובה ציווי על קרבן התמיד, הנקרא פעמיים ביום בסדר התפילה היהודי (ברוב העדות), וכן פירוט לגבי קרבנות המוספים של החגים.

מבנה הפרשה

בפרשת פנחס יש 168 פסוקים, אשר מאוגדים ב-10 פרשיות פתוחות ועוד 25 סתומות. הפרשה מכילה 4 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה באמצע פרק ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת פינחס יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים[1]:

הפטרה

השבת שבה קוראים את פרשת פינחס עשויה לחול לפני צום שבעה עשר בתמוז או אחריו. אם השבת חלה לפני שבעה עשר בתמוז (ובמנהג איטליה אפילו כשחל אחרי י"ז בתמוז), קוראים בספר מלכים א', מפרק י"ח, פסוק מ"ו עד פרק י"ט, פסוק כ"אנוסח רומניא סיימו פסוק ט"ז), שם מתוארות קורותיו של אליהו הנביא אחרי מעשה הקנאות שעשה בהר הכרמל (על רקע דרשת חז"ל ש"פינחס הוא אליהו"), הנבואה שקיבל בהר סיני, ופגישתו עם אלישע. אם היא חלה אחריו, אז היא אחת משבתות "תלתא דפורענותא", ואז קוראים ברוב הקהילות הפטרה מעניין חורבן בית המקדש, במקום את הפטרת הפרשה.[2] הפטרת הפורענות הראשונה, הנקראת בשנים אלה בפרשת פינחס, היא בספר ירמיהו, מפרק א', פסוק א' עד פרק ב', פסוק ג' (התימנים מסיימים בפרק א', פסוק י"ט). זו נבואת ההקדשה של ירמיהו, ובה נאמר לו שהוא עתיד לנבא על חורבן בית המקדש ועל חטאי ירושלים.


המפקד לקראת הכניסה לארץ

בפרשת פינחס, נערך מפקד בשנה הארבעים במדבר, לקראת הכניסה לארץ ישראל. בפרק כ"ו מובאת הסיבה לכך:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת. לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ, אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ. אַךְ-בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת-הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת-אֲבֹתָם יִנְחָלוּ. עַל-פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט.

המטרה לחלק את הארץ לפי "מספר" השמות. לתכנן את חלוקת הארץ לנחלות משפחתיות.

ההבדל בין שני המפקדים

במפקד המוזכר בפרשת במדבר, ב-א' אייר לשנה השניה במדבר, ספר במדבר, פרק א' המטרה היא לפקוד כל זכר, יוצאי צבא מבן 20 שנה ומעלה. וכך כתוב:

שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן.

אחת מהסיבות לעריכת מפקד היא מניין וסדר של כוח האדם הצבאי. בפרשת פנחס המטרה היא גם לשם רשימת נוחלי הארץ.

כאשר משווים את התוצאות של שני המפקדים, מקבלים ממצא מפתיע: חלפו כמעט 40 שנה ולמרות זאת, כמעט אין הבדל במספר הנפקדים: המפקד הראשון: "וַיִּהְיוּ כָּל-הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" - דהיינו 603,550.[3]המפקד השני: "שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים" - דהיינו 601,730.[4]

יש להדגיש שהמניין הכללי אמנם דומה, אך במניינם של השבטים כשלעצמם יש שינויים בין המפקדים - חלקם גדולים. למשל, שבט שמעון פחת בכשני שלישים (מ-59,600 ל-22,200). שבט מנשה גדל בכ-20,000 איש (מ-32,200 ל-52,700).

ד"ר יצחק מייטליס[5] משער כי הסיבה להבדל היא שבמפקד הראשון פקדו רק את הגברים בני עשרים ומעלה ואילו במפקד השני פקדו את ראשי המשפחות, גם אם מדובר בנשים או בצעירים יותר. המונח "כל זכר" לא מופיע במטרת המפקד השני ולכן בנות צלפחד שהן ראשי משפחות יכולות לבוא ולתבוע נחלה. הוא מסיק כי מספר בני ישראל לקראת תום תקופת הנדודים במדבר התמעט במידה ניכרת, בעקבות מספר מגפות שהכה בהם ה' ומתוארות לאורך ספר במדבר, ובעיקר העונש על חטא המרגלים, שבו נמחה רוב דור המדבר. מייטליס מביא ראיה לדעתו ממספרם הנמוך של הלוחמים שהשתתפו בקרב על העי בספר יהושע.

קישורים חיצוניים

הטקסט:

  • ויקיטקסט פרשת פינחס, באתר ויקיטקסט
  • פרשנות:

    הערות שוליים

    1. ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים.
    2. ^ חוץ מבמנהג איטליה, שם קוראים הפטרת פורענות רק בשבת חזון.
    3. ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק מ"ו
    4. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק נ"א
    5. ^ מקור ראשון, כ' תמוז תשס"ז, מוסף השבת במאמר: תוצאה שונה - למפקד שונה


    Logo hamichlol 3.png
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0