משתמש:חד מבתראי/אמוראי בבל
| מסירת התורה |
אמוראי בבל[1] הם אמוראים שפעלו בבבל החל מחתימת המשנה ועד שנת ד'ר"ס. אימרותיהם ופסקיהם רוכזו בתלמוד בבלי, האמוראים התפרסו על פני שבעה דורות, כשכל דור הוא כשלושים שנה.
רקע
ערך מורחב – יהדות בבל
התפתחות יהדות בבל החלה עם גלות יכניה (בשנת ג'שכ"ז) כשנבוכדנצר הגלה את מלך יהודה בתגובה לכך שמרד בו. יחד עימו הוא הגלה את האליטות של ארץ יהודה - תלמידי החכמים, מיטב הלוחמים ובעלי המקצוע, ההנהגה השלטונית והדתית, ואף את הנביאים וביניהם יחזקאל[2]. לאחר שהורה ירמיהו לגולים להתיישב בבבל[3] הם בנו את העיר נהרדעא בין הנהרות פרת וחידקל, ובנו בה את הבית כנסת הראשון בבבל שף ויתיב[4]. כמה שנים לאחר מכן (בשנת ג'של"ח) נחרב בית המקדש וכלל יהודי ארץ ישראל גלו לבבל והיא הפכה לארץ מושבם המרכזית של היהודים למשך 1500 השנים הבאות.
משנת ג'ש"צ בעקבות הכרזת כורש החלה שיבת ציון בהדרגה במספר פעימות, בראשות זרובבל עזרא הסופר ונחמיה ועימם יהודים רבים. למרות זאת, עיקר הישוב היהודי היה בבבל, ורבים מהתנאים אף גדלו בה, רוב הזוגות הגיעו מבבל[5], ואף מספר נשיאים הם בני בבל, כגון הלל הבבלי[6] ורבי יהודה בן בתירא[7].
עם זאת, בבבל עדיין לא היו מתיבתות[8] בעלות סמכות, אלא אך ורק ישיבות סידרא מפני שחכמי בבל סברו שאין הם ראויים לכך אלא רק בני ארץ ישראל[9].
דורות האמוראים
מקובל לחלק את תקופת האמוראים לשבעה דורות, כשחכמי כל דור הם תלמידי חכמי הדור הקודם.
1. דורם של רב ושמואל; 2. דורם של רב הונא ורב יהודה; 3. דורם של רבה ורב יוסף; 4. דורם של אביי ורבא; 5. דורם של רב פפא, רב הונא בריה דרב יהושע ואמימר; 6. דורם של רב אשי ורבינא; 7. דורו של רבינא האחרון.
קביעת סוף ימי האמוראים וחתימת התלמוד נקבעה על פי דברי הגמרא ”רַב אָשֵׁי וְרָבִינָא סוֹף הוֹרָאָה” (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'). הדעה המרכזית המקובלת היא של רב שרירא גאון, שהכוונה לייחס את חתימת התלמוד לראשי 2 הדורות האחרונים, רב אשי ותלמידו רבינא האחרון[10], או שהכוונה לרב אסי האחרון ורבינא האחרון, בני הדור השביעי[11].
בנוסף לדורות אלו היה את דור המעבר - הדור שבין התנאים לאמוראים, רוב חכמי הדור היו בני ישיבתו של רבי יהודה הנשיא, חלקם נחשבו כתנאים וחלקם כאמוראים, והיו חכמים שהיו בדרגת ביניים של "תנא ופליג".
דור המעבר
לאחר פטירתו של רבי יהודה הנשיא וחתימת המשנה תמה תקופת התנאים, והחלה תקופת האמוראים, אך בין שתי התקופות היה דור מעבר - חכמים שהשתייכו לשתי התקופות כאחת, חלקם הוגדרו כתנאים חלקם כאמוראים, והיו אף שהיו בדרגת תנא ופליג שהיא כעין דרגת ביניים בין האמוראים לתנאים - כך שעל דבריו של חכם זה יכולים האמוראים לחלוק, אך חכם זה עצמו חלק לעיתים על התנאים. בעת דור המעבר כיהן רב שילא כראש הסידרא בנהרדעא, ולאחר פטירתו כיהן שמואל בראשות הסידרא בנהרדעא, ואילו רב פתח ישיבה חדשה בסורא. באותה תקופה כיהנו כנשיאים רבן גמליאל ברבי לתקופה קצרה ולאחריו בנו רבי יהודה נשיאה.
לאחר פטירת רבי שילא בבבל הוצע לרב למלא את מקומו, אך רב סירב לשמש כראש ישיבה ובכך לפגוע במעמדו של שמואל ששימש כדיין בעיר, והציע לכבד בתפקיד את שמואל[12]. הוא עצמו הלך לסוּרא וייסד בה את ישיבת סורא, שבתפארתה ישבו בה 1,200 תלמידים[13], והחזיקה מעמד כשמונה מאות שנה. סורא גם הייתה שוממה מישיבות ומתלמידי חכמים ורב הגיע אליה במטרה מוצהרת להרים את קרן התורה שבעיר[12].
בין גדולי הדור בבבל נמנו גם אבוה דשמואל ולוי בר סיסי וקרנא. בתפקיד הריש גלותא כיהן מר עוקבא דור המעבר נמשך בין השנים ג'תתקע"ט -ג'תתקצ"א[14].
הדור הראשון
הדור הראשון לאמוראי בבל החל עם פטירתו של רבי יהודה נשיאה בשנת ג'תתקצ"א ומינוי בנו רבן גמליאל הרביעי לנשיא תחתיו. רבן גמליאל למרות גדלותו בתורה לא היה החכם הגדול ביותר בדור, וכך ייסד בימיו רבי אושעיא את המתיבתא בקיסריה, בה התקבצו רוב חכמי ארץ ישראל[15].
בשלב זה, שיצאה המתיבתא מידי הנשיאים, הפכו ישיבותיהם של רב ושמואל למתיבתות, ושוב לא היו כפופים בפסיקת ההלכה למתיבתא אחרת. היה זה מקרה ייחודי בו תפקדו בבבל שתי מתיבתות זו לצד זו, בסורא ובנהרדעא, בהנהגת רב ושמואל
הכיבוש הסאסני בבבל
במשך ארבע מאות שנה שלטה האימפריה הפרתית בבבל, עד שבשנת ג'תתקפ"ו המושל ארדשיר ששלט על המחוז פרסיס פתח במרד כנגד המלך ארטבן הרביעי ונטל לעצמו את השלטון במחוז, והקים את האימפריה הסאסנית. הדת הרשמית של הממלכה הייתה הזורואסטריות המכונה בתלמוד "חברים"[16] השינויים גרמו לסבל רב ליהודי בבל[17].
אמנם בנו של ארדשיר שאפור הראשון המכונה "שבור מלכא" הטיב את יחסו ליהודים והיה ידידו של שמואל[18] אם כי הוא היה מפורסם בהכבדת המיסים על היהודים שבשליטתו[19].
הישיבות בזמן רב ושמואל
בתקופתם של רב ושמואל פרחו הישיבות בבבל, עד שבישיבת סורא למדו 1,200 תלמידים קבועים[13].
לאחר פטירתו של רב בשנת ד'ז' עברו רבים מבני הישיבה בסורא ללמוד אצל שמואל בנהרדעא, אך הישיבה בסורא המשיכה לפעול במתכונת ישיבת סידרא בראשות רב הונא כשעת הספיקות בהלכה הפנו לשמואל[20], מצב זה התמשך עד לפטירתו של שמואל בשנת ד'י"ד[21].
על בני הדור הראשון נמנו גם רב אדא בר אהבה, רב כהנא (הראשון), רב אסי ועוד.
הדור השני
הדור השני לאמוראי בבל (55 שנים) החל עם פטירתו של שמואל בשנת ד'י"ד, עם מינויו של רב הונא לראש המתיבתא, והיא עברה למקומו לסורא. בכך היתה ישיבת סורא בשנית מקום המתיבתא. בישיבה היו שלושה עשר אמוראים שהעבירו את דרשות רב הונא לתלמידים, ו־800 תלמידים שהו בה בכל ימות השנה[13]. במקביל הקים רב יהודה בר יחזקאל את ישיבת פומבדיתא.
לאחר פטירת רב הונא בשנת ד'נ"ז[22] עברה המתיבתא לישיבת פומבדיתא שבראשות רב יהודה.
לאחר פטירת רבי יהודה בשנת ד'נ"ט, חזרה המתיבתא לסורא, בראשות רב חסדא. במקביל, בפומבדיתא ניהלו אז רבה ורב הונא בר חייא ישיבות נפרדות[23], ויש שכתבו שרבה לא ניהל כלל ישיבה בחיי רב חסדא[24].
רב חסדא נפטר בשנת ד'ס"ט ובכך תם הדור השני לאמוראי בבל, בין האמוראים בדור זה נמנו גם רב ששת, רב המנונא השני, ועוד.
חורבן נהרדעא
לאחר מספר נסיונות מצד הרומיים לכבוש את בבל ולאחר כשלונו של קראסוס בקרב חרן העדיפו הרומיים לנקוט בדרך פעולה אחרת - מלחמת פרוקסי ושיתוף פעולה עם מיליציות מקומיות שילחמו בשלטון, כך בשנת ד'י"ד כבש כוח צבאי מתדמור בהנהגת ספטימוס אודינת[25] המכונה בתלמוד פפא בר נצר וכבש את העיר נהרדעא והחריבה[26] כך שהמרכז התורני שבעיר חדל להתקיים לאחר למעלה מ־800 שנה של פעילות, מאז חורבן בית ראשון.
רבים מהגולים ובינהם רבה בר אבוה ורב נחמן שהיו גדולי הישיבה בנהרדעא עד לחורבנה נמלטו למחוזא, שם הקימו את ישיבת מחוזא יחד עם רב יוסף בר חמא[27].
הדור השלישי
הדור השלישי (14 שנים) החל עם פטירתו של רב חסדא בשנת ד'ס"ט, אז חזרה המתיבתא הכוללת לישיבת פומבדיתא בהנהגתו של רבה. בתקופה זו המתיבתא בסורא התבטלה לגמרי, אמנם המשיך הלימוד בישיבת סורא בהנהגתו של רבה בר רב הונא, אולם לא התמנה ראש ישיבה רשמי בישיבת סורא עד לימיו של רב אשי, כ-60 שנה אחר כך[28].
רבה נפטר בשנת ד'פ"א בעקבות הלשנה אצל השלטונות[29]. אחריו מונה לראשות הישיבה רב יוסף ששימש בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת ד'פ"ג.
בתקופת רבה ורב יוסף למדו במתיבתא 400 תלמידים קבועים[13] ובירחי כלה הגיע מניינם לרבבה[30].
הדור הרביעי
- ערך מורחב – הדור הרביעי לאמוראי בבל
הדור הרביעי לאמוראי בבל (28 שנים) החל לאחר פטירת רב יוסף בשנת ד'פ"ג, אז היו שנתיים ללא ראש מתיבתא, עד למינויו של אביי בשנת ד'פ"ה[31]
אביי נפטר בשנת ד'צ"ח[32] לאחר שלוש עשרה שנות כהונה בראשות המתיבתא. לראש המתיבתא מונה חברו רבא, וישיבת פומבדיתא התאחדה עם ישיבת מחוזא. בעקבות חורבנן של ישיבות ארץ ישראל הפכה הישיבה למעשה למרכז התורני הגדול והמשפיע ביותר בעולם, עד לפטירת רבא בשנת ד'קי"א[33].
במשרת הריש כלה בישיבת מחוזא כיהן רב נחמן בר יצחק[34][35].
ככל הנראה אף בתקופה זו התנהלה ישיבת סידרא בנהרדעא בראשות רב חמא מנהרדעא[36].
הרדיפות בארץ ישראל
במהלך הדורות השלישי הרביעי החל מהפך ביחס השלטונות לציבור היהודי בארץ ישראל. הקיסר הרומאי קונסטנטינוס החל בשורת צעדים שנועדו לחזק את מעמדה של הנצרות ברחבי האימפריה הרומית בינהם צו מילנו וועידת ניקיאה חיזוק מעמדם של הכמרים הנוצריים הוביל לרדיפות כלפי היהודים שברחבי האימפריה, וכלפי יהודי ארץ ישראל בפרט. בסוף ימי הדור השלישי בשנת ד'פ"ב נסגרו כלל הישיבות בארץ ישראל, עד שבשנת ד'קי"ח נאלץ הנשיא הלל האחרון לייסד את הלוח העברי עקב חוסר היכולת להמשיך את פעילותה השוטפת של הסנהדרין.
בעקבות חוסר-היציבות והפוגרומים שהתחוללו בארץ, החלה בריחה המונית של יהודים, וביניהם חכמים רבים שגלו מארץ ישראל לבבל, מה שהביא לשיאה את תופעת "רבנן הנחותי", בין האמוראים המפורסמים שנמנו על הנחותי בדור זה היו: רבי ירמיה רבי זירא ורבין.
הדור החמישי
הדור החמישי לאמוראי בבל (21 שנים) החל עם פטירתו של רבא בשנת ד'קי"א, דור זה התאפיין בעיקר בפיזור תלמידי החכמים במספר ישיבות מרכזיות, פיזור זה נבע בעקבות חששו של המלך שאפור השני מתושבי בבל הנוצרים שבעת מלחמה יהוו גיס חמישי ויסייעו להאימפריה הרומית הנוצרית. בשל כך החל שאפור במסע של חיזוק הדת הזורואסטרית שכלל חתימת כתבי האווסטה, רדיפות כלפי ה"כופרים"[37]. כשבמהלך המסע ניזוקו גם היהודים. שאפור דיכא את היהודים בממלכתו, גבה מהם מיסים מופרזים[38], רדף את החכמים[39], ושיכן את חייליו בערי היהודים על חשבון התושבים[40][41]. רדיפות אלו הקשו על קיבוץ היהודים בעיר מרכזית אחת, ומפני כורח המציאות נוסדו ישיבות רבות ברחבי בבל כשחלקן הפכו למפורסמות, כך שלראשונה בתולדות בבל לא הייתה ישיבה אחת מרכזית שבראשה עמד "ראש חכמי בבל" אלא שתי מתיבתות נפרדות שאינן קשורות אחת לשנייה שכל אחת מהן שולטת במחוז אחר של בבל ("פרוורהא")[32][42].
הישיבות המרכזיות בדור ההוא היו:
ישיבת פומבדיתא: לממלא מקומו של רבא של רבא בראשות ישיבת פומבדיתא נבחר רב נחמן בר יצחק שהיה הריש כלה בישיבה בתקופתו של רבא, רב נחמן בר יצחק העביר את הישיבה מהעיר מחוזא חזרה לפומבדיתא. רב נחמן בר יצחק כיהן בראשות הישיבה רק ארבע שנים, עד לפטירתו בשנת ד'קט"ז[43]. לאחר פטירת רב נחמן בר יצחק כיהן בראשות המתיבתא רב חמא מנהרדעא והישיבה עברה זמנית לנהרדעא עד לפטירתו בשנת ד'קל"ז[44].
ישיבת נרש: בנוסף למתיבתא בפופבדיתא, האמורא רב פפא הקים מחדש את ישיבת סורא, והעביר אותה לנרש - עיר הממוקמת דרומית לסורא. כריש כלה כיהן רב הונא בריה דרב יהושע ומספר התלמידים הקבועים בה הגיע למאתיים[45], רב פפא כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו בשנת ד'קל"ב[46], שסיימה את הדור החמישי לאמוראי בבל.
ישיבת פום נהרא: במהלך הדור החמישי הקים רב כהנא מפום נהרא ישיבת סידרא בעיר פום נהרא, הישיבה הייתה לאחת הישיבות החשובות בבבל, בישיבה בפום נהרא התעסקו בעיקר בפירוש הלכות שנאמרו על ידי האמוראים המוקדמים ולא חידוש הלכות[47]. אחד התלמידים הבולטים בה היה רב אשי[48].
ישיבת נהרדעא: גם בעיר נהרדעא התחדשה הישיבה על ידי רב חמא[49] ותלמידו אמימר[50] לאחר שרב חמא מונה לראשות ישיבת פומפדיתא כיהן אמימר לבדו בראשות ישיבת נהרדעא. בני הישיבה היו בקשר אדוק עם בני ישיבת פום נהרא[51] לדעת הדורות הראשונים[52] הישיבה בנהרדעא לא התנהלה כישיבת מתיבתא או סידרא אלא שימשה כ"קיבוץ" לחכמים בלבד.
כמו כן, התקיימו ישיבות סידרא נוספות כמו אלו של עולא[53] ורב פפי[54].
הדור השישי
הדור השישי החל לאחר פטירת רב פפא בשנת ד'קל"ב, לראש ישיבת סורא מונה רב אשי שהעביר את הישיבה מנרש למתא מחסיא - פרבר של העיר סורא. הישיבה בסורא הפכה למתיבתא הכוללת ורב אשי היה הראש לחכמי בבל[55] ואף ראשי הגולה היו כפופים לו[56].
רב אשי כיהן בראשות ישיבת סורא כשישים שנה, שבמהלכן התחלפו במתיבתא בפומבדיתא שישה ראשי ישיבה, שהם: רב חמא מנהרדעא עד שנת ד'קל"ז, לאחר מכן חזרה הישיבה לפומבדיתא ושם כיהנו רב זביד עד שנת ד'קמ"ד[57], רב דימי מנהרדעא עד שנת ד'קמ"ז[58], רפרם בר פפא עד שנת ד'קס"ד[59], רב כהנא השני עד שנת ד'קע"ג[60], רב אחא בריה דרבא עד לשנת ד'קע"ח[61], במשך השנים המשיכה להתנהל הישיבה בפומבדיתא אך דרגתה הייתה פחותה משל סורא, מצב זה השתמר עד סוף ימי הישיבות[62].
בדור זה החלה חתימת התלמוד בישיבת סורא שבראשות רב אשי, לדעת חוקר התלמוד אייזיק הירש וייס[63] רב אשי סידר את התלמוד על כל המשניות אך בספר דורות הראשונים[64] הוכיח שסדר התלמוד היה קיים עוד לפני רב אשי, ובימי רב אשי רק סודר התלמוד כטקסט אחד עם משפטי קישור, סימנים לזכירה ועוד[65]. רב אשי נפטר בשנת ד'קפ"ו[66] והוא חתם את הדור השישי לאמוראי בבל.
הדור השביעי
לאחר פטירת רב אשי מונה לראשות הישיבה בסורא מרימר[67] או רב יימר[68] שכיהן עד לשנת ד'קצ"א[69], לדעת היוחסין כיהן אז רב הונא בר נתן כראש המתיבתא והוא הראשון שכיהן גם בתפקיד זה וגם בתפקיד הריש גלותא בו זמנית. לראשות ישיבת פומבדיתא מונה רב גביהא מבי כתיל שכיהן עד לשנת ד'קצ"ב[70], במשך כל הדור השביעי המשיכו האמוראים בעריכת התלמוד ושכלולו.
אחריהם כיהנו בסורא רב אידי בר אבין עד לשנת ד'רי"א[71] אחריו רב נחמן בר רב הונא עד לשנת ד'רי"ד[72] בפומבדיתא כיהנו במקביל רפרם מפומבדיתא עד שנת ד'ר"ג[73] ואחריו רב רחומי השני עד שנת ד'רט"ז[74].
בתקופה זו החלו רדיפות חמורות נגד הדת בבבל והמלך יזדגרד גזר לאסור את שמירת השבת וקריאת שמע[75][76], לאחר שבני הדור התפללו לה' בא תנין ואכל את המלך בחדרו הפרטי, ולאחר מותו התבטלו הגזרות.
לאחר מכן מונה מר בר רב אשי לראשות ישיבת סורא[77] מר בר אשי כונה גם רב טביומי יש האומרים שהיה זה מפאת שבימיו נפסקו גזרות המלך יזדגרד[78]. מר בר רב אשי כיהן בראשות ישיבת סורא עד לפטירתו במוצאי יום כיפור בשנת ד'רכ"ז[79] אחריו כיהן רבה תוספאה עד לשנת ד'רל"ד[80]. בפומבדיתא כיהן בעת ההיא רב סמא בריה דרבא עד לפטירתו בשנת ד'רל"ה[81].
ראשי הישיבה האחרונים בבל בזמן האמוראים היו רבינא האחרון בסורא ורב יוסי בפומבדיתא, פטירתו של רבינא בשנת ד'ר"ס סיימה באופן רשמי את תקופת האמוראים ו"סוף הוראה" ואת חתימתו הסופית של התלמוד בבלי.
סוף תקופת האמוראים
בתקופה ההיא החלו רדיפות חמורות ביותר כלפי הדת בכל רחבי בבל, המלך פירוז הראשון המכונה "פירוז רשיעא" החל ברדיפות דתיות אחרי המיעוטים שבארצו ובפרט אחר היהודים, תקופה זו נחשבת לקשה ביותר ליהודי הממלכה הפרסית מאז ימי המן האגגי, הרדיפות כלל חטיפת ילדים והכנסתם למנזרים סגירת בתי כנסיות, הריגת ראש הגולה והחכמים ועוד.
בעקבות הרדיפות פתח ראש הגולה מר זוטרא במרד שהחזיק מעמד שבע שנים, עד שהלוחמים חטאו ונענשו והרדיפות רק החמירו.
רדיפות אלו גרמו לפיזור החכמים ופגעה קשות בפעילות המתיבתות, בנוסף העדר ריש גלותא פעיל מנעה את האפשרות למנות חכמים שיכולים לכוף את העם, ובכך תם עידן הזהב של ימי היהודים בבבל, והחלה תקופתם של הסבוראים[82].
הרמב"ם[83] מונה את השמדות והגזרות בתור הסיבה שבשלה פסקה ההוראה מבתי המדרשות של בבל, וסמכות הפסיקה עבר לחכמי כל עיר ועיר.
ואחר בית דין של רב אשי, שחובר התלמוד בימי בנו וגמרו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים. ורבת קטטה בעולם, ונשתבשו הדרכים בגייסות. ונתמעט תלמוד תורה, ולא נכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם. אלא מתקבצים יחידים, השרידים אשר ה' קורא, בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה, ועוסקים בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם, ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא.
קשריהם עם חכמי ארץ ישראל
חכמי בבל היו בקשר מתמיד עם אמוראי ארץ ישראל, לדבר תרמה רבות תופעת הנחותי, שקשרו בין החכמים שבשתי המדינות, חכמי בבל העריכו את דעתם של חכמי ארץ ישראל[84], וחכמי ארץ ישראל שלחו אגרות רבות ובהם דברי הלכה לבבל[85] וכשחכמי בבל רצו לפרסם הלכה היו שולחים אותה לארץ ישראל על יד הנחותי[86][87].
קשריהם עם חכמי מדינות אחרות
אין בידינו מידע על קשרים שניהלו אמוראי בבל עם חכמים ממדינות אחרות כפי שהיה נפוץ בימי הגאונים, אך בגמרא מוזכרים מספר אמוראים שמוצאם מארצות שונות מלבד ארץ ישראל ובבל, כגון רב יהודה הינדואה[88] - לדעת רש"י היא ארץ כוש[89] ואילו לפירוש בעל הערוך היא ארץ חוילה[90], וכן מספר חכמים מחדייב כמו יעקב הדייבא[91] זוגא דמן חדייב ועוד. וכן חכמים ממדי כגון רב אחא בר מניומי[92].
דרך לימודם
דרך הלימוד בישיבות בבל הייתה שונה במידה ניכרת מזו של ישיבות ארץ ישראל, דבר שברא לידי ביטוי אף בצורתם וסגנונם של שני התלמודים השונים זה מזה בסגנונם במידה ניכרת. בעוד בארץ ישראל נקטו בשיטה הישנה של הלימוד[דרושה הבהרה], בבבל נטו יותר ללמוד בצורה של פלפול. הנצי"ב[93] מסביר את הסיבה לכך שבארץ ישראל שרתה יותר הקדושה ולכן כל הספיקות היו ברורים יותר והאמת ניכרה לעין, אבל בבבל שהיו רחוקים מממקור הקדושה נאלצו החכמים להשתמש בדרך הפלפול כדי להגיע לחקר האמת.
שיטה זו הייתה נחותה לעומת שיטת הלימוד בארץ ישראל[94], ובגמרא מסופר שרבי זירא לפני שעלה לארץ ישראל התענה מאה תעניות כדי שישכח את מה שלמד בבבל[95]
ישיבות בבל
- ערך מורחב – ישיבות בבל בזמן התלמוד
הישיבות בבבל חולקו לשני סוגים מרכזיים, ישיבות מתיבתא וישיבות סידרא, לבד זאת הייתה מתיבתא ראשית שכונתה ה"מתיבתא הכוללת" והעומד בראשה היה ה"ראש לחכמי בבל".
בעוד לישיבות המתיבתא הייתה סמכות נרחבת של פסיקת הלכה תקנת גזירות, ונטילת מיסים מכל בני הפלך, ובמהלך תקופת האמוראים אף היו עורכים בישיבות אלו את התלמוד, ישיבת סידרא יועדה ללימוד בלבד ובכזה היא התנהלה כישיבת מתיבתא לכל דבר, למעט הירחי כלה.
כלל הישיבות מכונות בגמרא "בי רבנן" או על שם ראש הישבה כמו לדוגמא בית הלל בית שמאי בי רב ובי אליהו.
סדר הלימוד בישיבות
אין בידינו מידע מהימן על צורת הפעילות של המתיבתות בתקופת האמוראים, אך יש חוקרים[96] המשערים כי סדר לימודם היה זהה לצורת הלימוד בישיבות בזמן הגאונים שבהן ראש המתיבתא היה פותח את השיעור במשנה או קושיא או לחילופין התלמידים היו שואלים את הראש ישיבה קושייה והראש ישיבה היה משיב, לאחר מכן התנא היה שונה את המשניות והבריתות שעוסקים בנידון. אמנם יש חוקרים המפקפקים בדימוי בין התקופות[97][98].
ההיררכיה בישיבות
- ריש גלותא היה הראש של יהודי בבל בתחום הפוליטי והדתי והיה בעל סמכויות רבות מהשלטונות, ראשי הישיבה היו כפופים לו (למעט רב אשי[99]) והיו מתמנים על פיו. על פי רוב ראשי הגולה לא היו ראויים למשרתם שנקנתה על ידי שוחד[100].
- ראש חכמי בבל הגדול מבין ראשי המתיבתות, המתיבתא שברשותו היא המתיבתא הכוללת, ועל פי רוב אליו הפנו את שאלותיהם בני ארץ ישראל[101] בדרך כלל לאחר פטירתו של "ראש" אחד עבר התואר לחברו ראש המתיבתא השנייה ולא ליורשו הממלא מקומו באותה מתיבתא. החל מימי רב אשי שימש בתפקיד זה ראש ישיבת סורא באופן קבוע[102] ראש חכמי בבל שימש גם כמ"מ הריש גלותא והוא היה ממנה את הריש גלותא הבא במקרים חריגים היה בסמכותו גם להדיח ריש גלותא מכהן[103].
- ריש מתיבתא כונה גם שימש כראש ישיבת המתיבתא ומסר בה שיעורים, וכמנהיג הרוחני של כל הפלך, מעמדו בעיני העם היה גבוה מאוד. למינוי "גאון" נצרך אישור של ראש חכמי בבל חכמי המתיבתא הכוללת וראש הגולה.
- ריש כלה מגדולי החכמים שבישיבה שהיה יושב בראש השורה, בימי ירחי כלה מלבד שיעורי ראש המתיבתא אף הוא היה מוסר שיעורים לעם[104].
- אמורא האמורא היה מכריז את דרשות של ראש הישיבה בקול רם כדי שכל התלמידים ישמעו, והוא בעצם שימש כמגביר קול אנושי בשעת הצורך השתמשו ביותר מאמורא אחד[13].
- ריש סידרא תפקידו בישיבת הסידרא זהה לזה של הריש מתיבתא, אך הוא נעדר סמכות כללית.
- תנא התנא היה חכם שהיה בקי בברייתות רבות כלשונם בעל פה, והוא היה משננם בקול בפני ראש המתיבתא והחכמים, שהיו מפרשים את דבריו.
התלמוד
לאחר חתימת המשנה נוצר הצורך לבארה, ולהוסיף עליה את הדינים וההלכות שהתחדשו מתקופה זו ואילך, מלבד הצורך בקביעת ההלכה ביאור המשנה והנגשתה לעם, לשם כך התכנסו חכמי האמוראים וערכו את התלמוד.
התלמודים
- ערך מורחב – התלמוד
התלמוד הוא חיבור מקיף שנכתב על המשנה על ידי האמוראים משמעות השם "תלמוד" הוא לימוד. התלמוד כולל בעיקרו פרשנות לדברי התנאים שבמשנה ובברייתא, בתוספת הלכות מעשיות דברי מוסר ועוד. התלמודים נכתבו בישיבות האמוראים במהלך השנים, ובעוד התלמוד בבלי נערך ונחתם, התלמוד ירושלמי לא זכה לכך בעקבות מרד גאלוס והרדיפות הרומאיות שחסלו את הישיבות בארץ ישראל, בעקבות כך התלמוד הירושלמי נותר קשה לקריאה והשימוש בו פחות נפוץ.[דרוש מקור: באיזה פרק זה בדורות הראשונים?]
התלמוד בבלי
- ערך מורחב – תלמוד בבלי
כאמור, דברי אמוראי בבל כונסו בתלמוד בבלי, התלמוד בבלי ערוך סביב המשנה כך שהתלמוד מביא את המשנה ואחר כך מביא את פירושי האמוראים לנאמר בה. בנוסף מובאים גם פסקי הלכה שונים מאת האמוראים, מעשים והנהגות מאת האמוראים וביאורים לבריתא והתוספתא ואגדות, כשכל אחד מאלו משויך לאחת מהמשניות.
התלמוד במתכונתו הנוכחית חובר ונערך על ידי רב אשי ורבינא ובני ישיבתם ונחתם על ידי מר בר רב אשי וישיבתו, אך הבסיס לתלמוד נערך כבר בימי אביי ורבא, התלמוד נכתב על כל המסכתות הנוגעות לזמן שאחרי חורבן הבית.
התלמוד בבלי הפך ללימוד המרכזי בחיי היהודים בכלל והישיבות בפרט, ולבסיס לפסיקת ההלכה היהודית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אהרן היימאן, ספר תולדות תנאים ואמוראים, מכון "פרי הארץ", 1987 (דפוס צילום של המהדורה המקורית משנת תר"ע)
- מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, הוצאת יבנה, 2006.
- משה בר, אמוראי בבל - פרקים בחיי הכלכלה, אוניברסיטת בר-אילן, 1982.
- יריב שמואלי, דורות האמוראים ישראל, תשפ"ה.
- נתן שרמן וגדליה זלטוביץ (עורכים ראשיים), מבוא לתלמוד הוצאת ארטסקרול אלול תשפ"א.
קישורים חיצוניים
- אמוראים, חכמי התלמוד, חכמי בבל, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
- רשימות כרונולוגיות של אמוראים מפורטל הדף היומי
אמוראי בבל - שיטות פסיקה, ד"ר ברק שלמה כהן, סרטון באתר יוטיוב- תולדות האמוראים חכמי התלמוד באתר פורטל דף היומי.
- לדמותם של האמוראים בית הספר לתלמוד.
ספרים מקוונים
- רבי אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע.
מאמרים
- יהושע שוורץ, עלייה מבבל בתקופת האמוראים, קתדרה 21, אוקטובר 1981
מתוך אתר פשיטא:
- יהדות בבל ומוסדותיה, מאמר מבוא מאת פרופ' ישעיהו גפני, לקוח מספרו מחקרים בתולדות ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, בעריכת: ישעיהו גפני, בהוצאת: מרכז זלמן שזר, 1994.
- מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):
הערות שוליים
- ↑ הערך מבוסס בעיקרו על הספרים אגרת רב שרירא גאון, דורות הראשונים (רי"א הלוי), עידן התלמוד (גרשום הרפנס), מבוא לתלמוד (ארטסקרול), סדר הדורות (היילפרין). התיארוך בערך הוא ע"פ רב שרירא גאון תאריכים חולקים הובאו בהערה. מכיון שרש"ג מונה את השנים למניין שטרות - שאינם מקבילים ללוח העברי ולכל שנה שנוקב רש"ג יש שתי שנים עבריות פונטציאליות לתרגום (כשספרי ההיסטוריה נחלקים בינהם איזה היא הנכונה) בגוף הערך הובאה דעה אחת (בד"כ סדר הדורות) על פי שיטת התרגום המובאת בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט' עמוד ב' על פי פרשנות רוב הראשונים ובהערה האפשרות השניה.
- ↑ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוקים י"ב-ט"ז.
- ↑ ספר ירמיה, פרק כ"ט, פסוקים ד'-י'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ט עמוד א'.
- ↑ אגרת רב שרירא גאון
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו עמוד א'.
- ↑ התגורר בנציבין, לפי דעת ספר המסורה הוא היה מבני בתירה שהיו בנשיאות.
- ↑ היינו מתיבתא פוסקת הלכות ומתקנת גזירות. מכונה גם "מתיבתא כוללת" להבדילה ממתיבתא רגילה שמכונה "סידרא" או "בי רבנן". להרחבה ראה בהמשך הערך בפרק ההיררכיה בישיבות
- ↑ איגרת רב שרירא גאון.
- ↑ ויש שביארו שהכוונה לשני החכמים ששמם רבינא, ראו: רבי אביגדור מילר, עם סגולה, ח"ג פרק ל"ב.
- ↑ ירחון סיני, גליון ק"ח מאמר "סוף הוראה מה היא?"
- ^ 12.0 12.1 סדר הדורות בערך רב
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 13.4 תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו עמוד א'.
- ↑ לפי דעת האומרים שפטירת רבי וחתימת המשנה היו בשנת ג'תתקמ"ח דור המעבר החל אז.
- ↑ ראו דורות הראשונים פרק כג. ובספר תולדות תנאים ואמוראים באתר היברובוקס.
- ↑ לדוגמא: תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ז עמוד א'.
- ↑ ראה לדוגמא תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ה עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ז עמוד א' וראה עוד באתר תולדוט.
- ↑ ראה תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ע' עמוד ב'.
- ↑ ראה לדוגמא תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ו עמוד ב'. וראה דורות ראשונים ח"ב פרק ל"ד.
- ↑ ראה בספר דורות ראשונים פרק מג.
- ↑ איגרת רב שרירא גאון ראה בספרסדר הדורות בהרחבה.
- ↑ ראה בהרחבה תולדות תנאים ואמוראים ח"ב פרק מ"ח.
- ↑ צבי גרץ, דברי ימי ישראל, ח"ד עמ' 348
- ↑ או אודנט נזרוס
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"א עמוד ב' בראשית רבה עו ו.
- ↑ ראה: יואל פלורסהיים, ייסודן וראשית התפתחותן של ישיבות בבל - סורא ופומבדיתא, בתוך "ציון", לט, עמ' 193
- ↑ דורות הראשונים ח"ב עמ' רמ"א.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א' להרחבה בעניין ראה בספר דורות הראשונים ח"ב פרק נ"א.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א'.
- ↑ רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, ח"ב פרק נ"ד.
- ^ 32.0 32.1 אגרת רש"ג
- ↑ סדר יוחסין (ולראב"ד בשנת ד'קי"ג)
- ↑ שגיאת בהערת שוליים: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםבתרא - ↑ יש המוסיפים אף את: רבינא ורב הונא בריה דרב יהושע(יעקב שמואל צורי, תולדות המשפט הצבורי העברי, הוצאת מצפה תרצ"ט עמ'55).
- ↑ ראה בספר רב אשי מאת י. ש. צורי באתר היברובוקס
- ↑ Touraj Daryaee, “ŠĀPUR II,” Encyclopædia Iranica, online edition.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ה' עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ו עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד עמוד ב'.
- ↑ רש"י, מסכת פסחים, דף ה' עמוד ב'.
- ↑ G. Widengren, “The Status of the Jews in the Sassanian Empire,” Iranica Antiqua 1 (1961), pp. 117-162, esp. pp. 134-138.
- ↑ ראה בהרחבה: הרב גרשום הרפנס, עידן התלמוד, פרק כ"ז.
- ↑ לאגרת רש"ג בשנת קט"ו/ז לספר יוחסין בשנת קי"ז.
- ↑ סדה"ד. לרש"ג (הנוסח הצרפתי, וכן בדורות הראשונים ח"ב פרק ס"א) היה זה בשנת ד'קל"ז/ח.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו עמוד ב'.
- ↑ רש"ג בשנת ד'קל"א/ב. לגרסת הסה"ד ברש"ג היה זה בשנת ד'קל"ה.
- ↑ דורות הראשונים ח"ב פרק ס"ג.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ט עמוד א'.
- ↑ ראה תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ז' עמוד ב'.
- ↑ ראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב עמוד א'.
- ↑ ראה בהרחבה דורות הראשונים פרק ס"ג
- ↑ ח"ב פרק ס"ב
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ז עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ט עמוד א'. ראה בהרחבה באגרת רש"ג על השינויים שעשה רב אשי בעקבות כך.
- ↑ לצמח דוד נפטר בשנת ד'ק"מ לרש"ג היה זה בשנת ד'קמ"ד/ה.
- ↑ לצמח דוד: ד'קמ"ג, לרש"ג ד'קמ"ז/ח.
- ↑ לצמח דוד (וליוחסין) נפטר באותה שנה שנתמנה (ד'קמ"ג). לרש"ג נפטר ד'קס"ד/ה.
- ↑ ליוחסין עד שנת ד'קע"א, לרש"ג עד שנת ד'קע"ג/ד.
- ↑ ליוחסין בשנת ד'קע"ג, לרש"ג בשנת ד'קע"ח/ט.
- ↑ סדה"ד בשם אגרת רש"ג.
- ↑ דור דור ודורשיו, ח"ד עמ' 230.
- ↑ ח"ב פרקים ס"ד-ס"ה.
- ↑ דהיינו, לדעת רי"א חבר בכל דור ודור בכל מתיבתא ומתיבתא עסקו בליבון המימרות והבריתות, בדור הרביעי שולבו מסורות כל הישיבות והגמרא סודרה על המשניות. בדור השישי סידרו את התלמוד במתכונת המוכרת לנו היום, ובדור השביעי חתמו אותו באופן סופי.
- ↑ אגרת רש"ג - שנת ד'קפ"ו/ז. וכן כתה הריטב"א שקבלה בידינו שרב אשי נפטר בשנת ד'קפ"ו (ריטב"א, מסכת עבודה זרה, דף ט' עמוד א').
- ↑ כן דעת הדורות הראשונים ח"ו עמ' 64–68. וכ"ד היוחסין
- ↑ כך הגירסה באגרת רש"ג.
- ↑ אגרת רש"ג (ד'קצ"א/ב).
- ↑ אגרת רש"ג. ד'קצ"ב/ג.
- ↑ לרש"ג בשנת ד'רי"א/ב, ובסה"ד הביא שהיה זה בשנת ד'רי"ב.
- ↑ לרש"ג בשנת ד'רי"ד/ה, ובסה"ד הביא שהיה זה בשנת ד'רט"ו.
- ↑ לרש"ג בשנת ד'ר"ג/ד, ובסה"ד הביא שהיה זה בשנת ד'ר"ד.
- ↑ לגרסת הפתשגן הכתב ברש"ג היה זה בשנת ד'רט"ו/ז, לגרסה שלפנינו דר"ח/ט. בסדה"ד הביא ד'רט"ז.
- ↑ מחמת הגזרה תקנו החכמים לקרוא את קריאת שמע בקדושה של תפילת מוסף, מנהג זה נשתמר עד היום.
- ↑ שיבולי הלקט סימן מ"ה
- ↑ לתהליך מינויו ראה תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ב עמוד ב'.
- ↑ ראה מבוא לתלמוד (ארטסקרול) עמ' 552 הערה 472. יצויין שבתלמוד הוא מכונה כך עוד לפני כהונתו כראש הישיבה.
- ↑ כן השנה לפי רש"ג. בסדה"ד הביא ד'רכ"ח, ובשם ספר כריתות הביא שהיה זה בשנת ד'רמ"ז.
- ↑ יש הגורסים ברש"ג שהיה זה בשנתד'ר"ל/א, אך לגרסה המקובלת היה זה בשנת ד'רל"ד/ה.
- ↑ אגרת רש"ג ד'רל"ה/ו.
- ↑ ראה בהרחבה על הגזרות באיגרת רש"ג
- ↑ בהקדמה לספרו.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ס"ח עמוד א'.
- ↑ המונח נפוץ בגמרא "שלחו מתם" שפירושו אגרות שהגיעו מא"י. דוגמא אחת ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ח עמוד ב'.
- ↑ מונח זה פחות נפוץ בתלמוד "דסלקין לעילא ודנחתין לתתא" ראה דוגמא תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף מ"ה עמוד א'.
- ↑ ראה בהרחבה באתרתולדוט
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד ב' ועוד.
- ↑ רש"י, מסכת קידושין, דף כ"ב עמוד ב', ד"ה הנדואה.
- ↑ רבי נתן מרומי, הערוך, אות י', ערך הנדוי.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ו עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ז' עמוד ב'.
- ↑ ב"קדמת העמק".
- ↑ ”במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד עמוד א'.).
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד א'. ועיין במהרש"א שם שביאר שעשה כן מפני דרך הפלפול שהייתה נהוגה בבבל.
- ↑ ישעיהו גפני, יהדות בבל ומוסדותיה בתקופת התלמוד, עמודים 84-83.
- ↑ דוד גודבלט בספרו: Rabbinic Insturction in Sasanian Babylonia, Leiden, 1975, ובמאמרו: "התפתחויות חדשות בחקר ישיבות בבל", ציון, מו (תשמ"א), עמודים 38-14.
- ↑ ראה בהרחבה באתר תולדוט.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ט עמוד א'.
- ↑ אגרת רש"ג.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"א עמוד א'.
- ↑ סדר הדורות בתחילת ימי הגאונים
- ↑ המקרה המפורסם ביותר של מאורע מעין זה ארע בימי רב סעדיה גאון ראש ישיבת סורא, ודוד בן זכאי ריש גלותא.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד א'.
