הדור הרביעי לאמוראי בבל
| מסירת התורה |
הדור הרביעי לאמוראי בבל ( ד'פ"ג - ד'קיא) בהנהגת אביי ורבא מבטא את תחילת התקופה השניה בתולדות האמוראים, ומכאן ולהבא האמוראים כונו "בתראי" (מארמית: אחרונים). הדור זה הוא דור של שגשוג תורני ליהדות בבל. המתיבתא הכוללת הייתה ישיבת פומבדיתא, אך בעת כהונתו של רבא כראש הישיבה היא עברה למחוזא. בדור ההוא החלה עריכת התלמוד כשהתלמוד במהדורתו הראשונית כונה "הויות דאביי ורבא".
רקע
בתקופת הדור הרביעי לאמוראי בבל - נרדפו יהודי ואמוראי ארץ ישראל על ידי האימפריה הרומית המערבית; בשנת ד' פ"ג הפך הקיסר קונסטנטינוס לשליטה הבלעדי של האימפריה והפך את הנצרות לדתה הרשמית, הדבר גרם לרדיפות נגד בכל רחבי ארץ ישראל על ידי השלטונות, מה שהוביל לחורבנה של יהדות ארץ ישראל ומנגד לפריחתה של יהדות בבל. אמנם בטבריה נוסדה לאחר מכן שוב ישיבה בראשות רבי מנא ורבי חנינא מציפורי, אך ישיבה זו הייתה קטנה יותר והיא נסגרה לאחר פחות מ-30 שנה, בשנת ד'קי"א, כך שהישיבה במחוזא תחת הנהגתו של רבא הפכה למעשה לישיבה הגדולה היחידה בעולם היהודי ובבל - למרכז יהדות התפוצות.
בבבל, לעומת זאת, הממלכה השלטת הייתה האימפריה הסאסנית (המכונה בתלמוד פרסאי) ברשות המלך שאפור השני (המכונה שבור מלכא) ומשנהו היה פרזק רופילא[1]. באימפריה הסאסנית כמעט ולא היו רדיפות כנגד היהודים באותה תקופה, למעט פגיעות ברכוש שקרו לעיתים קרובות (עד שפעם אחת השלטונות שללו אף מרבא את רכושו[2]).
באותה העת גם המשיכו המלחמות בין הרומיים לסאסנים, וככל הנראה הרומאים החזיקו במחוזא למשך זמן מה, ויהודי רומא אף יסדו בה בית כנסת[3].
משוער כי בתפקיד הריש גלותא כיהנו בדור זה: עוקבן בר נחמיה ריש גלותא (שיש המזהים אותו כנתן דצוציתא); הונא מר בר נחמיה אחיו של מר עוקבן; אבא מרי ריש גלותא בנו של מר עוקבן בר נחמיה. בנוסף היה בדור זה אדם בשם יצחק ריש גלותא אך הדעות חלוקות אם הוא אכן כיהן בתפקיד זה[4]. בתפקיד נשיא הסנהדרין בארץ ישראל כיהן הלל האחרון ובימיו בטלו הנשיאות והסנהדרין, ופסקו מלקדש את החודש על פי הראייה [5].
מרכזי התורה
בשנת ד'פ"ג, לאחר פטירת רב יוסף, מונה אביי לממלא מקומו כראש ישיבת פומבדיתא והמתיבתא הכוללת, עד פטירתו בשנת ד'צח. במקביל אליו כיהן רבא ראש ישיבה במחוזא מאז פטירת רב נחמן.
המתיבתא בסורא נסגרה עם פטירתו של רב חסדא, ותלמידיה והשפעתה עברו למתיבתא בפומבדיתא. באותו זמן היו במתיבתא בירחי כלה כרבבת תלמידים[6], ובשאר השנה כמאתיים תלמידים, ולגרסאות אחרות בגמרא כארבע מאות תלמידים[7].
לאחר פטירת אביי עברה המתיבתא למחוזא, שם הנהיג רבא במשך ארבע עשרה שנה עד לפטירתו בשנת ד'קיא[8] גדולי תלמידי אביי ורבא כיהנו אז כריש כלה, ביניהם רב נחמן בר יצחק, רבינא ורב הונא בריה דרב יהושע[9].
בתקופה זו התנהלה סידרא בפום נהרא בראשות רב כהנא מפום נהרא, ויש אומרים שבתקופה זו כבר נבנתה נהרדעא מחדש, ואמימר ניהל בה סידרא[10].
הנחותי
ערך מורחב – נחותי
כאמור, בדור זה התרבו הרדיפות נגד היהודים בארץ ישראל, מפני כך התרבתה בין החכמים בארץ ישראל תופעת ההגירה לבבל, כך שכמות גדולה של אמוראים עזבה במהלך הדור ההוא את ארץ ישראל ועברה לבבל, מה שתרם רבות לשגשוגה הרוחני של בבל.
בין האמוראים המפורסמים שנמנו על הנחותי בדור זה היו: רבי ירמיה רבי זירא ורבין.
עריכת התלמוד
בדומה לדורו של רבי, גם בדורם של אביי ורבא התרכזו כל התנאים האידיאלים לעריכת התלמוד, בתקופתם היה שקט יחסי מצד השלטונות בבבל, והתרכזות חכמי הדור בבבל יחד עם אמוראי ארץ ישראל שירדו לבבל, וסגירת ישיבות סורא ונהרדעא, יצרו אקלים נוח לאמוראים שהתרכזו בפומבדיתא בראשות אביי ורבא - לפתוח בליבון המשניות וההלכות שנאמרו עד כה, לכדי יצירה שיטתית של התלמוד. בירורים אלו מכונים בשם "הויות אביי ורבא"[11], תהליך זה הגיע לשיאו בעת כהונת רבא כראש התיבתא, מה שהוביל לאיחוד בין כלל חכמי בבל, וכך רבא כונה "מרא דתלמודא" (מארמית:אדון התלמוד[12]. כך למעשה התחילה התקופה השניה בתקופות האמוראים - תקופת פסיקת ההלכה.
עד תקופה זו למד כל תלמיד תורה רק מפי רבו, ולכן לא היה פסול בכך ששמע רק מסורת אחת בהלכה, או שלא שנה את כל הברייתות הידועות שנשנו בישיבות בבל. אך מדור זה והילך קיבצו התלמידים את כל השיטות שנלמדו עד כה בארץ ישראל ובבבל, ושיננו אותם יחד. דבר זה גרם למחלוקות בנוסחאות הגמרא (איכא דאמרי).
עד תקופת בירורי אביי ורבא - היה תקף הכלל "אין הלכה כתלמיד במקום הרב" - שאם תלמיד חלק בהלכה על רבו ההלכה היא כרב. מדור זה והילך[13] ההלכה היא כ"בתראי", משום שבתקפה זו נפסקו ההלכות במתיבתא, ומכאן והילך התחשבו התלמידים האחרונים בכל הדעות שנשנו עד כה, ואז פסקו כרוב הדעות במתיבתא.
אביי ורבא
אביי
אביי (נחמני) היה מארבעת מגדולי האמוראים בדור ההוא, וכיהן כראש המתיבתא הגדולה בפומבדיתא.
אביי היה בנו יחידו של כייליל[14] שהיה מבית עלי הכהן. אביו נפטר טרם שאביי נולד, ואמו נפטרה בלידתו; הוא אומץ על ידי דודו, רבה בר נחמני וגודל על ידי אומנת שאביי כינה "אם".
לפי חלק מהדעות שמו של אביי היה נחמני ויש שכתבו שהוא כונה אביי מפני שהוא היה יתום ושם זה הוא נוטריקון של הפסוק אשר בך ירוחם יתום, אך לדעות אחרות שמו היה אביי ורבה דודו כינה אותו כן על שם אביו.
אביי היה תלמידם של רבה דודו ורב יוסף והיה חבירו של רבא ושניהם הם מהאמוראים המפורסמים ביותר בתלמוד.
רבא
רבא מארבעת גדולי האמוראים בדור ההוא ומנהיג הדור, כיהן כראש הסידרא ולימים המתיבתא במחוזא. רבא היה בנו של רב יוסף בר חמא ולאישה הוא נשא את ברתיה דרב חסדא, אך היו לו נשים נוספות[15]. והוא היה אמיד וחכם[16].
היה תלמידו המובהק של רב נחמן אך הוא למד גם אצל רבה ורב חסדא רב ששת ורב יוסף, חבריו היו אביי, רמי בר חמא, רב הונא בר יהודה, רב הונא בר חיננא, ועוד. מחמת היותו כראש המתיבתא היחידה רוב האמוראים מבני הדור החמישי נמנו על תלמידיו.
אמוראים נוספים
אמוראים נוספים שפעלו בדור זה היו (על פי הא"ב)
- אבא בר מרתא
- אבימי בן רחבה
- רב אחא בר רב הונא
- רב אחא בר יוסף
- רב אחא בר יעקב
- רב אידי בר אבין
- רב איקא
- רב אליקים (אליקום) היה שמשו של רבא[17]
- רב הונא בר חיננא
- רב הונא בר יהודה
- רב הונא בריה דרב נחמן
- רב הונא מדמהריא אינו מוזכר בתלמוד, הוא התגורר בעיר דמהריא הסמוכה לסורא. רב דימי בנו היה חברו של רבינא[18].
- רב המנונא (הרביעי)
- רב זביד (הראשון)
- רב זביד מנהרדעא
- מר זוטרא בריה דרב נחמן
- רב חייא בר אבין
- רבי חייא בר אמי
- רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא
- רבי יוחנן אחוה דמר בריה דרבינא בנו של האמורא רב אבינא המוזכר פעם אחת בתלמוד[19], ואחיו של מר בריה דרבינא, חברו של רב נחמן בר יצחק. מוזכר פעם אחת בתלמוד[20]
- רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה בנו של האמורא רבה בר בר חנה ובעלה של חומא[21] חברו של רבא שאמר לו שמועות בשם אביו[22]. אח של רב שמואל בריה דרבה בר בר חנה.
- רב כהנא מפום נהרא (רב כהנא השלישי)
- רב מנשיא בר תחליפא
- מר בריה דרבנא (יש אומרים: דרבינא)
- רב מרדכי (הראשון) תלמידם של רבה ורב יוסף[23], חברם של אביי ורבא, והביא קושיות בשם רב קטינא[24]. יש להבדיל בינו לבין רב מרדכי השני, שחי בדור השישי והיה תלמידו של רב אשי[25], מדובר באישיות זהה.
- רב מרי בר רחל
- רב סלא חסידא - היה אחיו של רב יהודה ובנו היה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא המוזכר פעם אחת בתלמוד[26]
- רב סעורם אחוה דרבא
- רב עוקבא בר חמא
- עיפא בן רחבה (נקרא גם איפה[27] ובירושלמי נקרא חיפא[28])
- רבה בר עולא
- רבה בר רב חנן
- רבה בר רב נחמן
- רבה בר רב שילא
- רב רחומי הראשון
- רב שיזבי
- רמי בר חמא
- רפרם בר פפא (הראשון)
- רב שימי מחוזנאה
- רב שימי מנהרדעא
- רב שמואל בר ביסנא
- רב שמואל בריה דרבה בר בר חנה בנו של ההאמורא רבה בר בר חנה, תלמידו של רבה וחברם של רב יצחק בריה דרב יהודה ורב אחא בר הונא[29]. אחיו הוא רב שמואל בריה דרבה בר בר חנה.
- שמעיה דרבא - בגמרא מוזכרים סיפורים נוספים אודות שמשו של רבא, אך לא פורט אם היה זה רב אליקים או אדם אחר.
- במסכת שבת מסופר על שמשו של רבא שטלטל חתיכת חרס בשבת לצורך קינוח נעלי רבו מטיט, וכשגערו בו שהחרס אסור משום מוקצה, הצדיק רבא את משמשו שנהג כהלכה[30]. אך לא מצויין שם מי היה שמש זה.
- כמו כן בגמרא מוזכר שרב אדא בר אבא אמר לקצב שיביא לו בשר לפני שמשו שלר רבא מפני שהוא יותר חשוב ממנו[31], וכוונתו הייתה שהוא יותר חשוב מהשמש ולא מרבא עצמו[32].
אישים נוספים
אישים נוספים שפעלו בדור זה ומוזכרים בתלמוד הם (ע"פ סדר הא"ב).
- איפרא הורמיז
- אם הייתה אומנתו של אביי מאחר שהוא היה יתום מאב ואם, אביי הביא בשמה בתלמוד מספר עצות, סגולות ורפואות.
- בי בר אלישיב - היו משפחה קפדנית במיוחד, והקפידו על כל מי שעבר בגבולות השדה שלהם[33]
- בי בר חבו הייתה משפחה של סופרי סת"ם[34] בפומפדיתא המוזכרת מספר פעמים בש"ס[35]. מבני המשפחה ידועים, אדא בר חבו[36] ורב יוסף בר חבו תלמידו של רבי אבהו[37].
- בר הדיא
- ברתיה דרב חסדא
- חומא (או חומה[38])
- מרי בר איסק התגורר בסורא והיה עשיר גדול ואדם אלים{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ז עמוד ב'[39]. התוספות[40]אומרים שההיו שני מרי בר איסק אחד בדורו של רב חסדא (הדור השלישי) ואחד בדורו של רב אשי (הדור החמישי), אך הרב אהרן היימן מוכיח שיתכן שהיה מרי בר איסק אחד בדור הרביעי[41].
- רוניא היה האריס[42] ובעל השדה הסמוכה לזו של רבינא[43], הוא היה עני[44], ולדעת רש"י הוא אף שימש כרצען[45]. רוניא מוזכר בתלמוד שלוש פעמים[46].
- שבור מלכא (השני)
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מ"ט עמוד ב'.
- ↑ חגיגה, עמ' ה ב
- ↑ דורות ראשונים
- ↑ ראה בהרחבה תולדות ישראל, ט, באתר היברובוקס.
- ↑ סדר הדורות
- ↑ כך היה בשנתו האחרונה של רבהתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו עמוד א'.
- ↑ סדר יוחסין (ולראב"ד בשנת ד'קי"ג)
- ↑ יעקב שמואל צורי, תולדות המשפט הצבורי העברי, הוצאת מצפה, תרצ"ט, עמ' 55
- ↑ ראה: י. ש. צורי, רב אשי, באתר היברובוקס.
- ↑ דורות ראשונים פרק נ"ז
- ↑ לדוגמא: ר"ן חולין צג:
- ↑ קיצור כללי התלמוד מבעל הכנסת הגדולה.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ח עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף נ' עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ד עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ד עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ג עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ט עמוד ב' וצריך להגיה שם 'רבה' במקום 'רבא'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ' עמוד ב'
- ↑ הרב אהרן הימן, "הדור הרביעי לאמוראי בבל", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמוד 902, באתר היברובוקס.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ג עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס' עמוד ב'
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ה', וכן בתלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה ה' ובעוד מקומות.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבועות, דף ל"ו עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ד עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד א'.
- ↑ מהרש"א שם
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ט עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף כ"ט עמוד ב'.
- ↑ בנוסף, תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ג עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ט"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ה עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ז עמוד א'.
- ↑ "חומא" במסכת כתובות, "חומה" במסכת יבמות.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ט עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף כ"א עמוד ב'.
- ↑ תולדות תנאים ואמוראים ערך מרי בר איסק.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ג עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ה' עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ה' עמוד א'.
- ↑ רש"י, מסכת בבא בתרא, דף ה' עמוד א'.
- ↑ בנוסף לאלו הוא מוזכר גם בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ג עמוד ב'.