רבי שמעון בן רבי יצחק
רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא (רבי שמעון הגדול, 950~ - 1020~) היה רב, מקובל ופייטן. חברו של רבנו גרשום מאור הגולה. כונה "הגדול" בשל גדולתו בכל תחומי התורה.
חייו
רבי שמעון הגדול[1] היה מאחת המשפחות המיוחסות שבאשכנז, נכדו של רבי אבון הגדול, והיה תלמיד של רבי משולם בר קלונימוס. בספר אור זרוע מופיע כי רבי משולם הפנה אליו דין תורה, אך רבי שמעון לא רצה להכריע בו מפאת גילו הצעיר. ככל הנראה, היה עניו גדול. הן בפיוטיו הוא דן רבות במידת הענווה, וניתן לראות זאת גם מהעובדה, שלמרות שהיה מבוגר מרבינו גרשום, כאשר התמנה רבינו גרשום לרבה של מגנצא, לא הקפיד על כך, וביניהם שררה ידידות, עד כמה שניתן ללמוד מן המקורות. מכל קדמוני אשכנז, נקשרו לו הכתרים הרבים ביותר, כצדיק, מלומד בנסים, קדוש ועוד.
רבי שמעון הצטיין בתורת הנגלה וכן בתורת הסוד. צהר לידיעותיו בחכמה זו ניתן לראות בפיוטיו.
על פי המסופר[2], בנו אלחנן שנחטף בגיל קטן והושם במנזר, הוא האפיפיור ויקטור השלישי,[3] שלאחר שגילה את זהותו האמיתית, נטש את הנצרות ונהרג על קידוש ה'. לזכר זה כשכתב אביו את הפיוט "מלך אמון" הנאמר ביוצר ליום שני של ראש השנה, אחרי שחתם את שמו כנהוג, חתם גם "בני אלחנן נחלתו לחיי עולם לחזות בנועם ה'". על פי גרסאות אחרות בנו אלחנן נקרא אינוקטניוס והוא החליט לשוב אל היהדות, לשם כך גזר על הקהילה היהודית במגנצא לבטל שבת ומילה, וכשרבי שמעון הגיע אליו לבקש ממנו על ביטול הגזירה הוא התגלה אליו. הוא עזב את משרתו וברח חזרה לביתו אך לפני כן כתב הוכחות לכזב שבדת הנוצרית כתשובת המשקל לחילול השם שגרם[4].
מתלמידיו היה ככל הנראה רבי יקר, אביו של רבי יעקב בר יקר,[5] וכן רבי אליעזר הגדול בן יצחק.[6]
פיוטיו
רבי שמעון היה ממניחי היסוד לפייטנות האשכנזית, והפייטן האשכנזי היחיד שכתב קדושתאות, הסוג הנכבד ביותר בפיוט. פיוטים רבים שלו הוכנסו למחזור האשכנזי, ביניהן קרובות מקיפות לראש השנה,[7] לשבועות,[8] ולשביעי של פסח.[9] בנוסף, כתב מספר רב של סליחות, בהם פיוטים שהושפעו מהקבלה.
מפיוטיו לימים הנוראים - הוא חיבר את הקרובה - כלומר, כל הפיוטים לחזרת הש"ץ של שחרית - ליום שני של ראש השנה. קרובה זו כוללת "מלך עליון אמיץ המנושא", וכן "שמו מפארים עדת חבלו, ונערץ באראלי קדש הלולו" שבו חתם את שמו בכל שורה ושורה (פזמונים לפיוט "אדר והוד").
בפירוש הקדום מלפני שלש מאות שנה, "מטה יהודה" על זמירות שבת, כתב שרבי שמעון הגדול מוזכר במדרש (...) שהיה פייטני.
אחד מפיוטיו הוא זמר לשבת המתחיל במלים "ברוך ה' יום יום", העוסק בארבע הגלויות ובגאולה, בו הוא מבכּה גם את מצב העם באותן שנים:
נסגרתי לאדום ביד רעי מדני,
שבכל יום ויום ממלאים כרסם מעדני,
עזרתו עמי לסמוך את אדני...
וציפייה לגאולה קרובה:
בבאו מאדום חמוץ בגדים,
זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים,
ויז נצחם על מלבושו להאדים...
גם לאחר מותו נשמר זכרו בקרב גדולי אשכנז ביניהם ר' יצחק בן משה והמהרש"ל המזכירים אותו בכתביהם.
תחילת סליחה שכתב רבי שמעון[10] (נאמרת בסליחות צום גדליה למנהג אשכנז) היוותה חלק מהמלים לשיר "תורה הקדושה" של הזמר החסידי מרדכי בן-דוד.
יש שייחסו לו את האזהרות הפותחות במילים "אתה הנחלת", אמנם כיום מקובל שהם נכתבו לפני זמנו.
לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ט), עמ' 86–102.
קישורים חיצוניים
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "רבי שמעון בן רבי יצחק", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1362-1359, באתר HebrewBooks
- שמעון בן יצחק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- א.מ. הברמן, 'פיוטי רבי שמעון ב"ר יצחק', ברלין וירושלים תרצ"ח, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ רש"י מזכירו במסכת שבת דף פה: נראה משם שרבי שמעון היה דודו של רש"י - אחי אמו.
- ^ מובא בין השאר בפירוש קדמוני אשכנז יוצר ליום ב' של ראש השנה.
- ^ ד"ר ערן הכהן, מאמר אורח, היהודי שהפך לאפיפיור: הסיפורים מאחורי הסליחות
- ^ שמחה פשיטיק, מרווה לצמא יום כיפור ה'תשע"ט.
- ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים (ירושלים: הוצאת מאגנס, תשמ"ט), עמ' 96, ע"פ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ' עמוד ב'רש"י ד"ה עד כאן
- ^ גרוסמן, עמ' 94.
- ^ דניאל גולדשמידט, מחזור לימים נוראים, ירושלים תש"ל, חלק א (ראש השנה), עמ' 87 ואילך.
- ^ יונה פרנקל, מחזור שבועות, ירושלים תש"ס, עמ' 230 ואילך.
- ^ יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 479 ואילך.
- ^ [1]
