פינחס
ערך זה עוסק בדמות התנ"כית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פִּינְחָס הוא בנו של אלעזר ונכדו של אהרן הכהן.
בתנ"ך
פינחס מפורסם בשל מעשה הקנאה שלו לשם ה', בעת הריגתו את זמרי בן סלוא, מנשיאי משפחות שבט שמעון[1], ואת כזבי בת צור, בת נשיא מדין, בשעת חטא בעל פעור בשיטים. בעקבות המעשה, ציוה ה' שפינחס יהפוך לכהן[2] (”הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם”[3]), ולאחר פטירת אביו מילא את מקומו ככהן גדול. לדעת רב אשי בתלמוד הבבלי[4], לא נעשה עדיין פינחס כהן באותו שלב, עד המעשה שהשכין שלום בין השבטים, במעשה בניית המזבח בעבר הירדן המזרחי. ובשלב זה, קיבל רק ברכה והבטחה לכך שיהיה כהן בעתיד.
לאחר מכן פיקד פינחס על 12,000 הלוחמים שנלחמו במדין כנקמה על המעשה בשיטים.
במדרש תנחומא[5] הוא מזוהה כאחד משני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע בן נון לרגל ביריחו לפני כיבוש העיר. נחלתו הייתה בהר אפרים בגבעת פינחס שנקראה על שמו, ושם הוא קבר את אביו[6].
חז"ל מציינים כי פינחס שימש כהן גדול בזמנו של השופט יפתח הגלעדי ובשל חילוקי דעות ביניהם לא הותר הנדר שנדר יפתח להקריב את בתו, דבר שגרר ביקורת חריפה הן על פינחס והן על יפתח[7].
פרשה בתורה נקראת על שמו[8] - פרשת פינחס שבספר במדבר.
כמוסר התורה
לפי כמה שיטות, פינחס שימש בתפקיד ראש הקבלה, ומסורת התורה שבעל-פה הועברה על ידו:
לדברי הרמב"ם, פינחס קיבל את התורה מיהושע בן נון כעומד בראש הזקנים[9], ומסרה לעלי הכהן[10]. נמצא שיפתח האריך ימים וחי למעלה מ-300 שנה, מזמן משה רבינו ועד סוף תקופת השופטים[11].
לפי סדר תנאים ואמוראים, קיבל את התפקיד מיאיר הגלעדי, ומסרה ליפתח הגלעדי[12]. פינחס אף השלים את ספר יהושע, אחר מיתת יהושע ואלעזר הכהן[13].
בני ישראל פנו אל פינחס, לברר הלכה שנשתכחה אחר מיתת משה.
אמר רבי יצחק נפחא, אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל, אמר להם: לא בשמים היא.
לדברי פרקי דרבי אליעזר, פינחס הוא שגזר והחרים שלא לשתות מסתם יינם של גויים[14].
פינחס הוא אליהו
המדרש[15] והזוהר[16] מציינים כי "פינחס הוא אליהו", ואליהו הנביא נחשב כהמשכו של פינחס. ממילא, לפי פירוש זה אליהו הוא כהן. ייתכן ומקור הדברים, הוא במה שכתוב בספר שופטים ”וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם”[17], וכפי שפירש הרד"ק על הפסוק:
ואמר ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פינחס היה לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג' מאות שנה לפיכך יחסו עד אהרן וחיה זמן רב כי האל יתברך הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: 'הנני נותן לו את בריתי שלום' ואמר 'בריתי היתה אתו החיים והשלום'[18] ועל פינחס אמר. ומקצת רז"ל אמרו כי פינחס זה אליהו ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה ויש להם סמך בזה בדברי הימים.
בתוך פירושו, מציג הרד"ק מחלוקת בחז"ל: חלק אומרים ש"פינחס זה אליהו", כדברי הזוהר והמדרש, ואילו יש חלק המסתמכים על פירוש מסוים לפסוק בספר דברי הימים[19], שלפיו אליהו היה מבני בנימין, ולכן לא יכול להיות ש"פינחס זה אליהו". שיטה זו, השוללת את הזיהוי של פינחס עם אליהו, נרמזה בברייתא שמובאת בתלמוד[20].
אמנם יש הסוברים שמאמר: "פינחס הוא אליהו" הוא רק ביטוי לאופי המשותף לשתי דמויות אלו, שהיא הקנאות לה', כפי שנאמר על פינחס: "בקנאו את קנאתי" ואליהו אמר: "קנא קנאתי לה'".[דרוש מקור]
כמו כן ישנם המסבירים כי כוונת הביטוי היא שאליהו הוא גלגול נשמות של פינחס.[דרוש מקור]
השפעתו של סיפור פינחס בתרבות האנושית
בפרק זה חסרה האספקלריה התורנית על התוכן שבפרק. המידע בפרק זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
מעשהו של פינחס, כשאר סיפורי המקרא, השפיע רבות על ההשקפה היהודית, ולהבדיל, גם על תרבויות נוצרית היונקות מן התנ"ך. הסיפור מהווה גם נושא לדיונים סוערים בנושאים כמו קנאות ופעילות אלימה, איסור על יחסים בין גזעים, ושאלת ההנהגה האידאלית. אצל חז"ל הוא בא לידי ביטוי בדין של "קנאים פוגעים בו", הדנות בפעולות אלימות חוקיות באופן רשמי, אף שמלכתחילה לא מורים לעשות כן, כך קבעו חז"ל, כנלמד ממעשה פינחס, כי ה"בועל ארמית קנאים פוגעים בו", אך אומרים כי אם הקנאי בא לשאול בטרם מעשה, יש לאסור עליו.
קנאותו של פינחס, שנבעה ממניעים טהורים לחלוטין כעדותה של התורה עצמה, גרמה נחת רוח רבה לבורא, והצילה את עם ישראל מסכנה רוחנית של התבוללות ועבודה זרה וקיומית (שכן במעשהו עצר המגפה שפשטה בישראל עקב היחסים האסורים), ומהווה בכך מודל חיקוי חיובי. אמנם עם זאת, מעשהו, שאינו נכנס אל גבולות ההלכה וההנהגה הנורמטיביים, מקבל הסתייגות בהשלכה המעשית כפי שנוגעת לכל נפש, ונחשב לתופעה חריגה הדורשת שיקול זהיר, כפי שקבעו חז"ל כי מדובר בהלכה ואין מורין כן. דיונים בשאלת הלגיטימיות של פעולות מסוג זה ומרכזיותן, ממשיכים עד היום. ביטוי לכך ניתן לראות בעלוני פרשת השבוע כאשר מגיעים לפרשת פינחס, כאשר המאמרים הנכתבים בנושא משקפים את ההבדל בהשקפות הפוליטיות והדתיות-מוסריות שבין העלונים השונים.
פלגים חרדים קיצונים כמו העדה החרדית, הפלג הירושלמי ונטורי קרתא[21] משתמשים לא פעם במעשהו של פינחס בכדי להצדיק פעילויות שונות שלהם, וברינונים של השבטים על פינחס כעקיצה לפלגים חרדים אחרים המותחים עליהם ביקורת.
גם פעילי ימין רדיקלי בישראל משתמשים מדי פעם בדמותו של פינחס כדי להצדיק פעילויות קנאות אלימה; כך לדוגמה לפני מצעד התועבה שאמור היה להתקיים בירושלים ב-ה'תשס"ו, התבטא פרופסור הלל ויס כי "כל אמצעי כשר לטאטוא מצעד התועבה מירושלים, כולל מעשה פינחס". לאחר מכן טען ויס כי אמירותיו נועדו לצורכי הרתעה, כדי למנוע את המצעד. בשנת ה'תשע"ה הופצו ברחבי ירושלים פשקווילים בהם הושווה מעשהו של ישי שליסל שדקר שישה ממשתתפי מצעד התועבה למעשה פינחס.[22]
בקבלה קיבל סיפור פינחס ממד רוחני גבוה, כאשר חלק מן ההוגים לקחו אותו כמשל למלחמת היצר ולדרך לעבוד בה.
בארצות הברית נעשה בעבר ובהווה שימוש רב בדמותו של פינחס התנ"כי ומעשהו כדי לתת הצדקה לגזענות - לאידאולוגיה, לחוקים גזעניים וגם למעשים גזעניים אלימים עד וכולל רצח. במשך מאות שנים שימשה דמותו של פינחס להצדיק חוקים שאסרו על יחסי אישות ונישואי תערובת בין לבנים ושחורים, בטענה כי סיפור פינחס מוכיח שאיסור כזה הוא מצווה אלוקית. דמותו של פינחס משמשת ארגוני ימין קיצוני כגון הקו-קלוקס-קלן ובמיוחד ארגון ספציפי בשם "כוהני פינחס" אשר מפעיל אלימות ורצח נגד אנשים המקיימים יחסי אישות בין גזעיים וכן נגד מרפאות המבצעות הפלות מלאכותיות, ואשר רואים בסיפור פינחס הוכחה כי מי שמבצע פעולות קנאות אלימות על דעת עצמו יזכה בסופו של דבר לברכת ה' ולאישור החברה למעשיו.
קברו של פינחס
בספר יהושע מובאים פרטים על נחלתו של פינחס, שבה קבר את אביו: ”וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם”[23].
לפי מסורות יהודיות ולהבדיל שומרוניות וערביות, נמצאת גבעת פינחס בכפר עוורתא שמדרום-מזרח לשכם. עדות כתובה על הימצאות קברו שם נמצאת בספר "כפתור ופרח" של רבי אשתורי הפרחי, חכם יהודי מתקופת הראשונים, חוקר ארץ ישראל והלכותיה. הוא כותב בספר כי הגיע ל"עוורתא, אשר שם אלעזר ואיתמר ופינחס ושבעים הזקנים"[24].
הנוסע היהודי אברהם משה לונץ בספרו "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה" כותב בשנת 1891 "הכפר עוורתא היא גבעת פינחס ובו יראו ניום קברי אלעזר הכהן ופינחס בנו." כאן יש הערה כי "על ההר ממולו קבר איתמר"[25].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- יהודה איזנברג, מי אתה פינחס בן אלעזר?, באתר "דעת"
- פינחס, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- פנחס לייזר, מעשה פינחס ושבירת הלוחות, על מעשהו של פנחס בראי ההלכה - קריאה ביקורתית המזהירה מפני הרג בשם הדת, באתר "נתיבות שלום"
- אריה קרן, פרשנות לפרשת פנחס, באתר "אמא אדמה"
- שי עקיבא ווזנר, מורכבות החשיבה ההלכתית - "קנאים פוגעים בו", באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ בשבט שמעון היו חמש משפחות, וזמרי היה נשיא על אחת מהן, רש"י על ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוק י"ד.
- ^ על אף שכבר נמשחו אהרן ובניו לכהנים, ביארו חז"ל (מסכת זבחים, דף קא עמוד ב) שנכדי אהרן שכבר היו חיים באותו זמן לא נעשו כהנים, ורק בני אלעזר ואיתמר שנולדו מאוחר יותר נולדו ככהנים.
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים י"ב-י"ג
- ^ מסכת זבחים, דף קא עמוד ב.
- ^ מדרש תנחומא, פרשת שלח סימן א'. ורש"י כתב על זה בספר יהושע, פרק ב', פסוק ד' כך: "מדרש אגדת תנחומא יש פינחס וכלב היו ופינחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך".
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
- ^ מדרש רבה פרשת חיי-שרה (פרשה ס, אות ג), ומובא גם בשינויים בויקרא רבה פרשה לז אות ד.
- ^ על פי מגלה עמוקות, לבוב תרמג, עמ' מג, (לפי הפשט שמות הפרשות התקבלו על שם המילה העיקרית בתחילת הפרשה)
- ^ פינחס למד התורה גם ישירות ממשה רבינו, אך עמד כראש הקבלה רק אחרי מות יהושע בן נון, והוא היה ראש בית דין לאורך כל תקופת השופטים (רבי מנחם קרקובסקי, עבודת המלך, הקדמת הרמב"ם).
- ^ הקדמת משנה תורה להרמב"ם, וכן נקט בספר יוחסין מאמר ראשון
- ^ רד"ק שופטים כ, כח.
- ^ סדר תנאים ואמוראים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף טו עמוד א
- ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מז. ראו בית יוסף על יורה דעה, סימן קכג, שלא קיבלו גזירה זו מפינחס, עד שבאו תלמידי שמאי והלל וגזרו וקבלו מהם.
- ^ עיין במדרש רות פרק ד' עמוד ג' וכן פרקי דרבי אליעזר, פרק מז
- ^ זוהר, כרך ב', פרשת כי-תשא דף ק"צ.
- ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ח
- ^ ספר מלאכי, פרק ב', פסוק ה'
- ^ ככל הנראה, מדובר על ספר דברי הימים א', פרק ח', פסוק כ"ז. שם כתב הרד"ק ש"מצאתי בדרש שזה אליה הוא אליה הנביא וארבעה שמות היו לו ואלו השמות מפרשים עליו כמו שכתוב בדרש ההוא, ומבני בנימין היה כי אלה התולדות תולדות בנימין הם".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכא עמוד ב ותוספות שם.
- ^ המכונים גם קנאים
- ^ הופצו מודעות המשבחות את הדקירה במצעד הגאווה, כ' באב ה'תשע"ה, אוריה אלקיים, גלי צה"ל
- ^ ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג
- ^ המקור: ספר כפתור ופרח, פרק י"א: גבולות הארץ, בהוצאת המכון ללימודי מצוות הארץ ע שם הב"ר חיים קהן, שעל ידי בית המדרש להלכה בהתיישבות, ירושלים, תשנ"ז, עמוד קי"ד.
- ^ המקור: א. מ. לונץ, מורה דרך בארץ ישראל, ירושלים, תרנ"א - מהדורת הוצאת הספרים אריאל - יולי 1979
.jpg)
| שלשלת הקבלה | ||
|---|---|---|
| נביאים | משה רבינו • יהושע בן נון • פינחס וזקנים • עלי הכהן • שמואל • דוד המלך • אחיה השילוני • אליהו הנביא • אלישע • יהוידע הכהן • זכריה בן יהוידע • הושע בן בארי • עמוס • ישעיהו • מיכה • יואל הנביא • נחום • חבקוק • צפניה בן כושי • ירמיהו • ברוך בן נריה | |
| אנשי כנסת הגדולה | עזרא הסופר ובית דינו • שמעון הצדיק | |
| תקופת הזוגות | אנטיגנוס איש סוכו • יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן • יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי • יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח • שמעיה ואבטליון • הלל ושמאי | |
| תנאים | רבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן גמליאל • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא | |
| אמוראים | רב ושמואל ורבי יוחנן • רב הונא ורב יהודה • רבה ורב יוסף • אביי ורבא • רב אשי ורבינא | |
| הרשימה לפי הרמב"ם בהקדמת משנה תורה. לרשימות אחרות, ראו שלשלת הקבלה. | ||
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| שופטי ישראל | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל | |
| דמויות בולטות נוספות | בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום | |
| דמויות במגילת רות | אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון | |
| דמויות נוכריות בולטות | עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע | |
| אירועים | מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות | |
| מקומות | גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז | |
| עמים | שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם | |