רבי שבתי
רבי שבתי היה אמורא מן הדור הראשון והשני לאמוראי ארץ ישראל. רבו של רב אסי.
שמו
שמו של רבי שבתי מופיע בכמה צורות: שבתאי, שובתיי,[1] שובתי.[2]
בין בעלי התוספות מצויה דעה כי השם שבתאי (ב-א') אינו שם יהודי, והשם שבתי מצוי יותר בקרב יהודים, אבל שבתאי היא רוח רעה (שיבתא).[3] לפי דעה זו, סביר להניח כי שמו של האמורא היה שבתי.
ביוגרפיה
רבי שבתי היה מראשוני האמוראים, ובמספר מקומות הוא אף מסר בשם חזקיה.[4] לדעה אחת בגמרא, היה תלמידו של רבי יצחק מגדלאה ומסר בשמו, אך לדעה אחרת שם, דווקא רבי יצחק מגדלאה הוא שמסר בשמו של רבי שבתי.[5]
כמו כן מצינו שאף רבי יוחנן וריש לקיש דנו במאמריו ושאלו עליהם.[6]
בגמרא מסופר שכאשר הוא נפטר, תפסה אלמנתו שק מלא מעות למזונותיה, "ולא היה כח ביד חכמים להוציא מידה".[7]
בניו ותלמידיו
בניו היו רבי חייה[8] ורבי כרוספדאי.[9]
בין תלמידיו נמנו: בנו רבי כרוספדאי[10] ורב אסי[11]
מתורתו
- אזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי: "כאשר ישא האמן את הינק" (במדבר, י"א, י"ב).[12]
- אמר רבי שבתי: כתיב (איוב, ל"ז, כ"ג): ומשפט ורב צדקה לא יענה - אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרן של עושה מצות בגוי.[13]
- רבי יוסי בשם רבי שבתי ורבי חייא בשם רבי שמעון בן לקיש: לחלה ולנטילת ידיים אדם מהלך ארבע מילי.[14]
בהלכה נקבעה הלכה כדבריו שבן סורר ומורה נידון רק בתקופת זמן של שלושה חודשים בלבד, החל מזמן ההתבגרות (הבאת שתי שערות).[15]
הערות שוליים
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ז'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ט', הלכה א'
- ^ תוספות על מסכת גיטין, דף י"א עמוד א': "שבתי שם ישראל הוא בכמה מקומות".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קס"ג עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת גיטין, פרק ג', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ו עמוד ב'; מסכת בבא קמא, דף קי"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף צ"ו עמוד א'. ראו גם תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ט', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ב', הלכה י"ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף מ"ו עמוד א': "רבי כרוספדאי בריה דרבי שבתי". עם זאת, יש המפקפקים בכך, ולדעתם צריך לומר בגמרא רבי כרוספדאי בשם רבי שבתי. לדבריהם לא היה רבי כרוספדאי בנו של רבי שבתי אלא רק תלמידו, (ראו: רבי אהרן הימן, "קריספא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קי"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ח' עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ח', הלכה ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ט עמוד א'. וראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות ממרים, פרק ז', הלכה ו'.
