זקני דרום
זקני דרום היו קבוצת חכמים מדור המעבר בין התנאים לאמוראים, תושבי דרום ארץ ישראל.
רקע
העיר לוד היתה משכנם של רבים מהתנאים המפורסמים, ביניהם רבי אליעזר בן הורקנוס[1] רבי טרפון[2], רבי עקיבא[3], רבי יוסי הגלילי[4], רבי יהושע[5], ותודוס הרופא[6]. בעקבות כך העיר היתה למרכז תורני חשוב, ואף לאחר החורבן נוסדה בלוד ישיבת מפורסמת על שם קיבוץ החכמים שבתוכה[7], ואשר כונתה בתואר זקני דרום, או רבנן דרומא [8] או דרומאי [9].
התואר זקני דרום מתייחס לחכמים שהיו בימי ריש לקיש, איתם דן בהלכה. ובעיקר לרבי אפס[10] שמכונה גם "רבותינו שבדרום"[11].
המחלוקת בין הגליליים לדרומיים
לפי מחקרו של יעקב שמואל צורי[12], חכמי ישיבת דרום שוים בפסיקות הלכותיהם, הנוטות יותר להקל, מול חכמי הגליליים המתאפיינים בפסיקותיהם המחמירות יותר. דבר זה תואם את הכינוי "דרום", הנחשב על פי תורת הקבלה לספירת החסד, המתקשרת לגישה מקילה יותר, מול הצד הנגדי המשתייך יותר לספירת הגבורה.
רבי יוחנן
בדיונים סוערים שמובאים בתלמוד בין חכמי הגליל לחכמי הדרום, כמו למשל בין רבי יוחנן לתלמידיו רבי אבהו[13] ורבי זכאי[14] ואחרים[15] או בין רבי ינאי לרבי חנינא תלמידו[16], שבהם כאשר חכמי הדרומיים ציטטו פסקים של חכמי דרום הורו להם חכמי הגליל (רבי יוחנן או רבי ינאי) לצאת החוצה בביטוי המפורסם "פוק תנא לברא" כדי לא לפסוק בניגוד לפסיקותיהם של חכמי הגליל. זאת הסיבה גם לכך שכאשר רבי יוחנן ורבי חנינא מצוטטים יחד בכל סדר מועד, מדגישה הגמרא כי יש שהיו מחליפים את הגרסא בין רבי יוחנן לרבי יונתן[17], כנראה מהסיבה שלא מסתבר ששיטותיהם תאמו יחד, לעומת רבי יונתן שהיה מחכמי דרום ושיטתו היתה תואמת לזאת של רבי חנינא הדרומאי.
רב וריש לקיש
במספר מקומות משבח רב את חכמי דרום המכונים "בני יהודה" על פני חכמי הגליל, כמו למשל אמרתו של רב יהודה בשם רב: ” בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם”[18][19]. במקום אחר שבו קיימת קיימים מנהגים הלכתיים שונים בין אנשי יהודה (דרום), לאנשי גליל קובע גם כן רב שמנהג אנשי יהודה הוא הנכון. כך למשל במסכת כתובות[20] קיימים שתי דיעות במשנה בקשר לניסוח הכתובה: אנשי ירושלים והגליל היו כותבים ”את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי”, שמשמעותו שלאלמנה יש זכות להתגורר בבית בעלה הנפטר כל ימי חייה. לעומת זאת אנשי יהודה היו כותבים”עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך”, ולכן ”אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה”[21]. אודות כך נחלקו האמוראים: רב אומר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אומר הלכה כאנשי גליל. פסק זה מהווה נדבך נוסף לבנין הראיות שרב נטה יותר לשיטת אנשי דרום מול שיטת אנשי הגליל, כפי שנראה גם ממקומות אחרים בתלמוד[22].
בתלמוד
תוקף פסיקותיהם של זקני דרום
אחד מפסיקותיהם של זקני דרום מתייחסת למשנה במסכת זבחים[23] הקובעת שאדם שביצע אחד מהעבודות של הקרבת הקרבנות בבית המקדש (דהיינו: שחיטה, קבלת הדם, הולכת הדם, זריקת הדם) כשהוא טמא עבודתו פסולה. בהקשר לכך קובעים זקני דרום שכוונת המשנה היא רק לאדם שהיה טמא בטומאת שרץ, אך אם הטומאה שחלה עליו היתה טומאת מת בעקבות מגעו במת, עבודתו כשרה, וזאת מכיון שאנו מוצאים שבהתייחסות התורה אל טומאת מת ישנה "קולא", והוא הכלל של "טומאה הותרה בציבור" שקובע כי אם רוב העם שבארץ ישראל טמא בטומאה זאת ניתן להקריב את הקרבן למרות הטומאה הקיימת על הכהן או על הציבור, אפילו לכתחילה, ולכן יש לומר שגם קרבן שהוקרב עבור יחיד שהינו טמא עבודתו כשרה לכל הפחות בדיעבד, ואם כן יש לומר שגם טמא שביצע אחת מארבעת העבודות עבודתו כשרה.
כלל זה אינו תקף לגבי טמא שרץ שלא ניתן להשוות אותו לטומאת מת, למרות שטומאת שרץ נחשבת לטומאה קלה יותר, וזאת לפי סברה מחודשת של זקני דרום ולפיה "מכפרין כמתכפרין", כלומר שכל כלל החל על הציבור חל גם על הכהנים, וכשם שהותרה טומאה בציבור, כך הותרה העבודה לכהן שהוא טמא, ומכיון שטומאת שרץ לא הותרה בציבור לא ניתן להשוותה לטומאת מת שהותרה בציבור ולכן הותרה גם ביחיד[24].
סוגיא זאת משמשת כבסיס חשוב להתייחסות כלפי זקני דרום: 1. מכיון שקביעה זאת של חכמי דרום סותרת משנה[25] ולפיה ”השוחט לערלים ולטמאים פסול”, מציעים חכמי התוספות קביעה אפשרית [26] שלזקני דרום, שהיו בדור המעבר בין התנאים לאמוראים היה תוקף של תנאים שביכולתם לחלוק על המשנה, וכפי שאמרו על רב "רב תנא ופליג". 2. סוגיה זו אינה תואמת להנחה[27] ששיטתו של ריש לקיש תואמת תמיד להיפך לחכמי דרום, ולהיפך - ריש לקיש הוא זה שחולק על דברי זקני דרום, בצורה חריפה הבאה לידי ביטוי בדברי הגמרא "תקע להו ריש לקיש לדרומאי".
העברת השמועות בין חכמי הדרום לישיבת טבריה
אחד מהאמוראים שציטט את פסקיהם היה רבי אחא בר חנינא שהיה במקורו תושב דרום הארץ, ובכמה מקומות מופיע הביטוי "כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא" (תרגום: כשבא מן הדרום, כנראה לישיבת טבריה)[28]. והעביר את מאמריהם של חכמי אזור הדרום, כגון רבי יהושע בן לוי, תושב לוד[29] וכן של "זקני דרום" [30]. רבי אחא בר חנינא היה בנו של רבי חנינא, מגדולי חכמי ישיבת דרום שמתאפיין בפסיקותיו הדרומיות, ושתלמידיו שהיו ידועים כקבוצת חכמי דרום המכונים[31] "תלמידי רבי חנינא"[32].
אחד ממאמרים אלו שהועברו על ידי רב אחא הוא בקשר למצוות זרוע, לחיים וקיבה, החלה על שוחט ישראל השוחט בהמה השייכת לישראל. באשר לבהמה אשר גוי וישראל שותפים בה נקבע במשנה כי גם בהמה כזו פטורה אולם חלה חובת "רישום" אשר אופיו נדון במפרשים ובפוסקים. השתתפות לכתחילה עם גוי על מנת להיפטר מהמתנות הותרה על ידי רבי טבלא, אך נאסרה בגזירה על ידי "זקני דרום"[30].
לקריאה נוספת
- אוצר ישראל חלק רביעי עמ' 73 "זקני דרום"
קישורים חיצוניים
- הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור" זקני דרום - תנאים? באתר פורטל הדף היומי
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ב עמוד ב',
- ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ד', משנה ג'.
- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ו'.
- ^ ספרי עקב, הוצאת איש שלום ע"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה א'.
- ^ לוד באתר אנציקלופדיה יהודית דעת
- ^ מדרש רבה, ויקרא פ"כ
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ז', הלכה ז'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ו', הלכה ד', לפי גרסת הרשב"א בירושלמי שם
- ^ עירובין סה ב
- ^ בספר תולדות הדרומים בפרק הראשון
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ו עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ט' עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ע"ז עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל' עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ' עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד א'.
- ^ הגמרא מפרשת את דבריו שבני יהודה הקפידו יותר על דיוק הלשון ולכן זכרו היטב את לימודם, בני יהודה גמרו מחד רבה (למדו מרב אחד) נתקיימה תורתן בידם בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיימה תורתן בידם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ד עמוד א'.
- ^ תולדות הדרומיים עמ' 37
- ^ משנה, מסכת זבחים, פרק ב', משנה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ב עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"א עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף כ"ג עמוד א' בתוספות, לפי התירוץ הראשון
- ^ המובאת בקטע הקודם מדבריו של יעקב בן צורי
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ד עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ז עמוד א', שם נח, א, תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ב עמוד ב'
- ^ ברכות ח, ב)
- ^ 30.0 30.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"ב עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף נ"ב עמוד ב'.
- ^ יעקב שמואל צורי תולדות הדרומים עמ' 13