עיקרי האמונה

מתוך המכלול
(הופנה מהדף שלושה עשר עיקרים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל.PNG חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא האספקלריה תורנית מספקת.
ניתן להיעזר בשכתוב ערך זה במדריך לעריכה באספקלריה תורנית. נא להמתין לשלב הסינון השני. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערכים ביהדות
יהדות
לוחות הברית שחור לבן.png
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה
נצחיות התורהאלוקיםשלושה עשר עיקרים
עשרת הדיברותתורהמצוותשכר ועונשמשיח
ארון הספרים התורני
תנ"ךתורהמשנהתלמודמשנה תורהשולחן ערוךזוהר הקדושכתבי האר"יכתבי מהר"ל
אישים מרכזיים
שלושת האבותמשהדוד
נביאיםעזראהללתנאיםריב"ז
ר' עקיבארבי יהודה הנשיאאמוראיםרב אשיסבוראיםגאונים
ראשוניםרמב"םיוסף קארוהאר"יהבעל שם טובהגר"אאחרונים
תפילות, חגים ומועדים
תפילת עמידהשחריתמנחהערבית
שמע ישראלקריאת התורהמוסף
קידושברכהרשימת תפילות וברכות
ראש השנה/יום תרועהיום הכיפוריםסוכות
פסח/חג המצותשבועותתשעה באב
חיי הקהילה היהודית
תפקידים: רבדייןחזןגבאימוהלשוחטקברן

מוסדות: בית כנסתמקווהחדרישיבהכולל אברכיםבית מדרש

מקומות הקדושים
בית המקדשהר הבית
הכותל המערבימערת המכפלה
קבר רחלקבר יוסףקברי צדיקים
ארץ ישראלירושליםחברוןטבריהצפת
כתות ומינים
שומרוניםצדוקיםביתוסיםקראיםקונסרבטיביםרפורמיםרקונסטרוקטיבים
ראו גם
גיורמינים
עם ישראלמיהו יהודיאנטישמיות

עיקרי האמונה הם קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות קבעו שיש להם מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם, להבדיל; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין החכמים שמנו העיקרים: רבי חננאל בן חושיאל, רב סעדיה גאון בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), רמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים[1]), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), ורבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים).

מניין העיקרים שמנה הרמב"ם הוא המוכר והמקובל ביותר. אף שמבחינה טכנית לא התקבע מעולם רשמית בספרי הלכה וכדומה, קיבל בפועל מעמד מחייב ומוחלט.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו על כך שהם עיקרים. כך למשל המחשבה לפיה יש לאלוקים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק לעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא[2].

הגדרת 'עיקר' ומשמעותה

החשבת פרטים מסויימים בתורה כעיקריים, מצויה כבר אצל חז"ל. כבר במשנה קובעים חז"ל שתורה מן שמים ותחיית המתים הן אמונות יסוד של היהדות - שהכופר בהן אין לו חלק לעולם הבא[3].

רבי חיים מבריסק הגדיר את ההבדל בין עיקרי האמונה לבין שאר יסודות התורה ומצוותיה - שחלילה אסור לכפור אף לא באחת מהם - שגם מי שאינו מאמין עקב שגגה או אונס, אם אמנם אין להענישו על כך, אבל עדיין הוא בגדר "כופר", ושלא כמו מי שלא יודע ממצות שבת לדוגמה, שאינו בגדר כופר ואפיקורוס. ובלשונו של הגר"ח "נעבאך אפיקורס איז הויכעט אפיקורס".

העיקרים לפי רס"ג

עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות.

הוא מונה עשרה עיקרים:

  1. ה' נצחי ואין לו ראשית - נצחיות הא-ל.
  2. ה' כולל את הדברים, וקיומם ומעמדם תלוי בו - החזקת היקום ואחזקתו.
  3. ה' בורא המציאות ומוציאה אל היש - ה' בורא העולם יש מאין.
  4. יאמין שהוא אלוקים והוא חייב להישמע לו, כלומר שיעשה מה שציווה יהיה שכלי או שמעי - ה' הוא המחוקק של עם ישראל.
  5. יקבל ברצון כל מה שיבוא עליו ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר - ביטחון בה'.
  6. חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שציווה ה' עליו על ידי שליחו - קבלת עול מצוות.
  7. ה' מקור הישועה. חובה שיאמין שה' יושיע את עמו וימלטם מן השיעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח - אמונה בגאולה עתידה.
  8. שיאמין שה' ימנע מהם מלחמות העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם - הימלטות מחבלי משיח.
  9. ה' יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כלה - אמונה בגמול לצדיקים.
  10. שיאמין שה' מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו - אמונה בעונש לרשעים.

עיקרים אלו משתקפים גם בספר האמונות והדעות, המחולק לעשרה פרקים, למרות שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.

העיקרים לפי רבנו חננאל

בפירושו לשמות י"ד ל"א הוא מונה ארבעה עיקרים:

  1. אמונה בקב"ה
  2. אמונה בנביאים
  3. אמונה בעולם הבא ובשכר ועונש
  4. אמונה בביאת המשיח

הרב אברהם אבן דאוד

רבי אברהם אבן דאוד מנה בספרו "האמונה הרמה" שישה עיקרים:

  1. שורש האמונה
  2. אחדות
  3. בתאריו יתברך ובמה שיתואר בו בהעברה המונית ובמה שיתואר בו בהעברה סגולית ובירור הקושי לתאר יתברך בתאר אמתי עצמותי
  4. בפעולותיו יתברך ובסידור המשך הנמצאת ממנו
  5. באמונה האחרונה והוא האמונה בנביאים ובקבלה ובתנאים אשר בהם יתאמת ויקויים דבר הנביא ויחויב להאמינו ובתואר מיני הנבואה וחלוף מדרגות האנשים בה
  6. באמונה וההערה על אימות שכל מה שידומה עליו הוא נאמר בדרך ההעברה והוא נבדל ממנו

י"ג העיקרים לפי הרמב"ם

הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שאותם חייב כל יהודי לדעת, ושהכופר בהם נחשב אפיקורס, יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא.

הרמב"ם מונה אותם בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה:

  1. מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
  2. הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
  3. הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
  4. הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו אחריו.
  5. הוא היחיד שראוי לעבדו ולהתפלל אליו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
  6. קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
  7. נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת הא-ל.
  8. תורה מן השמים - כל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', ומשה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת, וכן התורה שבעל פה אף היא נתקבלה בסיני והועברה במסורת מדור לדור.
  9. התורה לא תשתנה לעולם ולא ישתנו חלקים ממנה.
  10. הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
  11. הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
  12. ביאת המשיח - אמונה שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
  13. המתים יקומו לתחייה.

ניתן לחלק את העיקרים לשלוש קבוצות:

אני מאמין

אני מאמין הוא נוסח מתומצת של שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית שקבע הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. אמירת כל עיקר פותחת בלשון "אני מאמין באמונה שלמה ש...". הניסוח חובר על ידי מחבר אנונימי, והוכנס בראשית העת החדשה לתוך רבים מסידורי התפילה[4]. גרסה זו לוקה באי-דיוקים קלים ביחס לדברי הרמב"ם. יש הנוהגים לומר אותו לאחר תפילת שחרית.

הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה כמה פעמים. בחסידות מודז'יץ נפוץ הניגון אני מאמין, שלפי המסורת הושר ברכבת מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה.

יגדל אלוקים חי

על שלושה עשר העיקרים נכתב הפיוט יגדל אלוקים חי. בקהילות רבות שרים את הפיוט לאחר סיום תפילת ליל שבת או חג. יש הנוהגים לאומרו לפני תפילת שחרית או בסופה.

כל שורה בפיוט מציינת עיקר אחד:

יגדל אלוקים חי וישתבח נמצא ואין עת אל מציאותו
אחד ואין יחיד כיחודו נעלם וגם אין סוף לאחדותו
אין לו דמות הגוף ואינו גוף לא נערוך אליו קדושתו
קדמון לכל דבר אשר נברא ראשון ואין ראשית לראשיתו
הינו אדון עולם לכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו
שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגולתו ותפארתו
לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו
תורת אמת נתן לעמו א-ל על יד נביאו נאמן ביתו
לא יחליף הא-ל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו
צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמותו
גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו
ישלח לקץ ימים משיחנו לפדות מחכי קץ ישועתו
מתים יחיה א-ל ברוב חסדו ברוך עדי עד שם תהילתו
(אלה שלש עשרה לעקרים הן הם יסוד דת א-ל ותורתו
תורת משה אמת ונבואתו ברוך עדי עד שם תהלתו)
 

הרב חסדאי קרשקש

הרב חסדאי קרשקש (רח"ק) חילק את העיקרים לשישה חלקים, כאשר חשיבותו של כל חלק עולה או יורדת בצורה הייררכית. גישתו למושג עיקרי האמונה מצמצמת, בהשוואה לפילוסופים היהודים שקדמו לו. לדוגמה, רח"ק סובר שבעוד שהאמונה בביאת המשיח היא אמונה נאה וטובה, לא ניתן למנותה כעיקר ביהדות. עיקרי האמונה שהוא מציג הם:

  1. ידיעת האל בנמצאות.
  2. השגחה.
  3. יכולת.
  4. נבואה.
  5. בחירה.
  6. תכלית.

רבי יוסף אלבו

רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

  1. מציאות השם
  2. השגחה
  3. תורה מן השמיים

עיקרים אלה מקבילים לקבוצות העיקרים של הרמב"ם[5].

היחס בין העיקרים ביהדות ובין עיקרים בדתות אחרות

בניגוד לנצרות ולאסלאם, שניסחו את עיקרי האמונה שלהן עוד בשלבי התגבשותן, עיקרי האמונה היהודית לא פורטו כרשימה עד לתחילת תקופת הראשונים, מועד שבו התעצם השיח הפילוסופי במקומות שבהם ישבו היהודים בשכנות לנוצרים ולמוסלמים.

י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה הראשונה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התיפלות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוקים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באסלאם[6]. אף נוסח שלהם אינו נאמר כתפילה מחייבת, וגיור, או כל טקס יהודי אחר, אינו כולל קבלה מפורשת שלהם. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים לבדה אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.

ביקורת

רבי יצחק אברבנאל, ובעקבותיו רדב"ז, ביקרו סידור של עיקרים ליהדות, מתוך אמונה שכל התורה ניתנה מפי הגבורה ושאין לאדם רשות לקבוע מה עיקר בה ומה טפל[7], וכן היא דעת המקובלים[5] רש"ר הירש טען כי "היהדות מכירה תרי״ג מצוות, לא פקודות-אמונה"[8] ו"שאולי מבוססת עליהם היהדות, אך לעולם אינה מורכבת מהם"[9].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, באתר דעת
  2. משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ז' והשגת הראב"ד שם
  3. משנה, סנהדרין פרק י' משנה א'
  4. לדוגמה, סידור קראקא, שנת ה'שנ"ז (1596/1597), באתר HebrewBooks
  5. 5.0 5.1 ראה החת"ם סופר, ‏שו"ת חתם סופר, סי' שנ"ו, באתר HebrewBooks
  6. אמנם, ישנה הקבלה בין ה"שהאדה" לקריאת שמע, שאף היא סוג של הצהרת עיקרי אמונה
  7. שו"ת הרדב"ז, סי' שמ"ד
  8. רש"ר הירש, ‏אגרות צפון, איגרת ט"ו, באתר HebrewBooks
  9. רש"ר הירש, ‏אגרות צפון, איגרת י"ח, באתר HebrewBooks