רמב"ן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי משה בן נחמן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
רבי משה בן נחמן
חותם הרמב"ן שהתגלה ליד תל כיסון
חותם הרמב"ן שהתגלה ליד תל כיסון
לידה 1194
ד'תתקנ"ד בערך
כתר אראגוןכתר אראגון ז'ירונה, כתר אראגון
פטירה 1270 בערך
ה'ל' בערך
ממלכת ירושליםממלכת ירושלים עכו, ממלכת ירושלים
כינוי הנחמני או נחמנידס
מקום קבורה ישנם כמה מסורות
מקום פעילות ארגון ישראל
השתייכות חכמי ספרד בתור הזהב
תחומי עיסוק כל תחומי היהדות
תפקידים נוספים רופא
רבותיו בתחום הקבלה: "בן בלימה", והרבנים האחים עזרא ועזריאל בני שלמה מז'ירונה. בתחום התלמוד: רבי יהודה בר יקר ורבי נתן בן מאיר תלמידי ר' הריצב"א מבעלי התוספות.
תלמידיו רבי שלמה בן אדרת (רשב"א), רבי אהרן הלוי (הרא"ה),
בני דורו רבי יונה גירונדי
חיבוריו פירוש הרמב"ן לתורה, חידושים על התלמוד, "קונטרס דינא דגרמי", "תורת האדם", "מלחמות השם", השגות על ספר המצוות לרמב"ם ואחרים
צאצאים נחמן, יוסף, בנות ששמן לא ידוע וייתכן שעוד בנים

רבי משה בן נחמן (ידוע בראשי התיבות רמב"ן; ד'תתקנ"ד, 1194 - ה'ל', 1270) היה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, משורר, הוגה, מקובל ורופא. בלשונות אירופה מקובל לכנות את רמב"ן ביוונית Nachmanides (נחמנידֶס).

קורות חייו

בית הרמב"ן בעיר העתיקה של ז'ירונה

רמב"ן נולד בגירונה, קטלוניה, שבצפון מזרח ספרד המודרנית, בערך בשנת 1194. שמו הרשמי בקטלאנית בונאשטרוג דה פורטה. Bonastruc ça Porta, [א] ועם זאת בספרדית הוא קרוי כמו ברוב השפות הלטיניות "Nahmánides"- נחמנידס - "הנחמני" ביוונית.

בצעירותו למד מפי רבי יהודה בר יקר מתלמידי הריצב"א מדמפיר, וממנו קיבל הרמב"ן את תורתם של בעלי התוספות. את רבו זה מזכיר הרמב"ן פעמים רבות בחיבוריו, לרוב בתואר "מורי נ"ר" (נטריה רחמנא = ישמרהו השם), ומביא פירושים שקיבל ממנו.[1] רבו השני היה רבי נתן בן רבי מאיר, אשר בצעירותו למד אצל הראב"ד בעל ההשגות ובהמשך למד אצל הריצב"א,[2] וגם אותו הוא מכנה בתואר "מורי",[3] ממנו קיבל את תורת פרובנס, עם תורת צרפת.

כמו כן בצעירותו היה בקשר עם רבני צרפת דרך בן דודו רבי יונה גירונדי ושלח מדברי תורתו לרבי יחיאל מפריז ועוד.[4]

הרמב"ן נמנה בין גדולי רבני ישראל בימי הביניים. גם בתקופת תור הזהב של גדולי הראשונים, אך מעטים השתוו להתפרסותו הרחבה על היבטיה השונים של תורת ישראל ולהשפעתו העמוקה על עולם התורה. ספריו וספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו, תופסים מקום חשוב ומרכזי הן בלימוד התורה והן בתחום ההלכה הפסוקה.

הרמב"ן עסק במספר רב של תחומים - פרשנות מקרא, והתלמוד, קבלה ושירה, הרמב"ן זכור כאחד מהוגי הדעות של היהדות.

תלמידיו הרשב"א ורבי יצחק דמן עכו העידו שלפרנסתו עסק ברפואה.[5] עקבות לכך נמצאות בפירושו לתורה לגבי איסור נדה [6], לגבי איסור מאכלות אסורות [7] לגבי נגע הצרעת [8] ועוד, במקומות רבים מסתמך על דעות הרופאים, על ספרי רפואות ואף מביע דעה אישית בענייני רפואה.[9]

חידושי הרמב"ן למסכת גיטין

חותמו האישי של רמב"ן התגלה בשנת 1972 על ידי אורי טהון בתל כיסון, בדרומה של עכו, והכיתוב עליו הוא: 'משה בר נחמן ננ (נוח נפש) גירונדי חזק',[10] היו שערערו על יחוסו לרמב"ן אך מחקר שהתפרסם הפריך ערעורים אלו.[11]

בפולמוס על כתבי הרמב"ם

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – איגרת הרמב"ן לחכמי צרפת, פולמוס הרמב"ם

בסוף האלף החמישי, כשהיה רמב"ן קרוב לגיל ארבעים, התגלעה מחלוקת בין חכמי פרובנס לבין חכמי צפון צרפת על ספרי הרמב"ם, ספר המדע וספר מורה נבוכים. היה זה הגל השני בהתנגדות לספרי הרמב"ם, שהתפתח בעקבות התפשטותם של ספרי הרמב"ם והתגברות השפעתם על הציבור, בראש המתנגדים לספרי הרמב"ם עמדו רבי שלמה מן ההר ממונפלייה שבפרובנס, ותלמידו רבי יונה גירונדי.

מתנגדי הרמב"ם בפרובנס הפיצו ברבים את דעתם, ועוררו את חמתם של מרבית חכמי פרובנס, שהיו תלמידיו המובהקים של הרמב"ם. וכך נידו את רבי שלמה מן ההר ותלמידיו, בתגובה, שלח רבי שלמה מן ההר את רבי יונה אל חכמי צרפת, שהיו רחוקים מפילוסופיה והם החרימו את הוגי ספר מורה נבוכים וספר המדע. כתוצאה מכך פרצה מחלוקת גדולה בקהילות צרפת וספרד.

הרמב"ן כתב שתי אגרות מפורסמות בניסיון לגשר בין הצדדים. אחת מהן מוענה ל"נשיאי ארגון אצילי נאבארא ושרי קשטיליא", וקוראת להם להתעלם מהחרם של חכמי צרפת עד שיבואו הצדדים בפני בית דין, ובשנייה,[12] מנסה לשכנע את חכמי צרפת לבטל את החרם על כתבי הרמב"ם.

בראש האיגרת כופף הרמב"ן את קומתו בפני חכמי צרפת ומאריך בשבחם, לאחר מכן מסביר שהרמב"ם הוכרח לכתוב את ספרו נגד הפילוסופיה שהתפשטה בספרד, ובכדי לענות תשובות לציבור אשר הושפע מכתבי אריסטו, לאחר מכן תוקף את חכמי צרפת על זלזולם ברמב"ם ומתאר את פועלו החשוב והנצרך, בהמשך עונה לתשובות להשגות בענייני גיהנום והגשמה, ולבסוף מסכם שאת ספר מורה נבוכים יש ללמוד בצורה פרטנית ולא ציבורית וקורא לביטול החרם על הספר, כמו כן מבקש לנהוג בכבוד ברבי שלמה מן ההר.

בהמשך הפולמוס תומכי הרמב"ם הלעיזו על רבינו יונה וטענו שהוא ממזר ופסול לבוא בקהל, מכיוון שרמב"ן היה קרובו ולעז זה היה גם עליו כתב נגדם שתי איגרות חריפות, בו תוקפם הן מהפן ההלכתי והן מהפן המוסרי, רמב"ן פנה לרבי משולם בעל ספר ההשלמה שהיה מתומכי הרמב"ם וביקשו שישתיק את המלעיזים.

ויכוח ברצלונה

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ויכוח ברצלונה

בד בבד עם פירושו לתורה, נלחם הרמב"ן את מלחמת היהדות כנגד הנוצרים. לאחר שחיימה הראשון, מלך אראגון כפה עליו לעשות כן, הוא השתתף בוויכוח פומבי שקיבל את השם ויכוח ברצלונה, נגד המומר פאבלוס כריסטיאני (Paulus Christiani) אשר כונה פראי פול. הוויכוח החל ב-20 ביולי 1263, בברצלונה, לנוכח המלך, שריו ונזירי המסדר הדומיניקני של הכנסייה הקתולית, ובראשם רמון די פינאפורטי, שאף הוא השתתף בוויכוח מדי פעם. הוויכוח התנהל במשך ארבעה ימים לא רצופים - 20, 27, 30 ו-31 ביולי.

הרקע לוויכוח הגיע מתוך אמונה נוצרית בתלמוד, והוכחות ממנו לשילוש ה"קדוש", לתחיית המתים של המשיח, ולשוויותו לאל, את גישה זו ייסד ריימונדוס מרטיני בספרו פיגיון האמונה, וממשיכו היה פראי פול, הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, חיימה (יעקב) הראשון, ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני, שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית). בימים ראשון ושלישי הקהל היה כולו נוצרי למעט נציגי היהודים עצמם, ביום רביעי הגיעו גם היהודים, ביום השני הוויכוח נערך ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה של הנוצרים בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה ה"קדושה".

הוויכוח סב סביב כמה נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, ועיקרם: טענות הנוצרים על ביאת המשיח, משיחיותו של אותו האיש, והאלהת המשיח.

השופט בויכוח היה המלך עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, לרמב"ן היה חופש ביטוי. עם זאת, את עיקר הוויכוח ניהל פראי פול, ורמב"ן ענה תשובות ולא שאל.

מהלך הוויכוח

פראי פול ניסה להוכיח את משיחיותו של אותו האיש מתוך אגדות התלמוד בתגובה רמב"ן הציג את האבסורד שבדבריו - שלא ייתכן להוכיח למשיחיותו מדברי חכמי האגדה שהיו יהודים, פראי פול לא ענה לגופו של עניין ושאל שאלות מאגדות שונות, בתשובה, הרמב"ן הראה שפרשנותו לאגדות חז"ל שגויה, וכן הצביע על סתירות פנימיות בטענותיו של פראי פול.

כמו כן ניסה להוכיח את פרשת מותו ותחייתו של המשיח מתוך פרשת "הנה ישכיל עבדי" (ספר ישעיהו, פרק נ"ב, פסוק י"ג ואילך), אך רמב"ן פירש את הפרשה כמתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, אך הראה שאף אם נפרש אותה כמוסבת על המשיח, היא אינה עולה בקנה אחד עם קורות חייו של אותו האיש, רמב"ן הציע לפרש את הפרשה בפרוטרוט אך הצעתו לא התקבלה, רמב"ן כתב את ביאורו בנפרד והוסיפה לחיבור.


בארץ ישראל

רמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת ה'כז (1267), כנראה דרך נמל עכו. ישנם חוקרים התולים את עלייתו של רמב"ן לארץ בתוצאות הוויכוח הפומבי עם הנוצרים ובלחץ האפיפיור קלמנס הרביעי, אולם אחרים העירו למניע אותו מציין רמב"ן במפורש בסוף דרשתו הידועה לראש השנה, אהבתו לארץ ישראל: "וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי לפי שרצוני להיות טלטול נשמתי בחיק אמי". מעכו נסע לירושלים והוא תיאר את מצבה העגום של ירושלים, בה ארגן קהילה ובנה בית כנסת. ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים ישנו בית כנסת המיוחס לרמב"ן, אך ייחוס זה הוא מאוחר (ראשית המאה ה-16),[13] ונראה שמדובר בבית הכנסת אותו תיאר רבי עובדיה מברטנורא בשנת 1488. אלחנן ריינר סבור שבית הכנסת עליו דיבר הרמב"ן היה בהכרח בתוך השכונה היהודית, שנמצאה בהר ציון שמחוץ לחומה של ימינו, כנראה בקרבת כנסיית הדורמיציון.[14] בביקורו באזור ירושלים הלך גם לחברון ועבר דרך קבר רחל. לאחר מכן חזר רמב"ן לעכו, שם מסר את "דרשת ראש השנה" ב-1269, וככל הנראה הקים שם ישיבה,[ב] ומשם לא ידוע לאן המשיך, נפטר בארץ ישראל בשנת 1270.

מקום קבורתו

על מקום קבורתו ישנם כמה וכמה מסורות, ירושליםכפר השילוח במערת רבי עובדיה מברטנורא,[15][ג]), חברון, באגרת שכתב לבנו סיפר שהולך לחצוב לעצמו קבר בחברון ויש שהסיקו לפי זה שאכן נקבר שם.[16] טבריה,[17] עכו.[18] המקור הקדום ביותר הוא עדות תלמידו אשר אומר שנקבר בחיפה בתחתית הר הכרמל,[19][20]

משפחתו

יש שייחסו את משפחת הרמב"ן לרבי יצחק אלברצלוני,[21] רמב"ן מתאר באגרת את אחד מאבותיו כמי שכלכל והציל ממוות את בני העיר,[22] על אביו כמעט ואין ידיעה למעט אזכור אחד בו מוזכר הרמב"ן בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן",[23] מהעובדה שרמב"ן לא מביא שמועות למדנית מאבותיו נראה שלא היו מהאליטה הרבנית של העיר אלא מהמשפחות הותיקות שבעיר, לאמו של רמב"ן היו שלושה אחים אברהם, יוסף, ושלמה. בנו של אברהם היה רבי יונה גירונדי.

לרמב"ן היו כמה בנים: נחמן, אשר אליו שלח רמב"ן את אגרתו המפורסמת, יוסף שהיה מקורב למלכות והשתקע בקסטיליה ואף אליו שלח הרמב"ן אגרת, ושלמה, אשר נשא את בת דודתו השנייה - בתו של רבי יונה גירונדי,[24] ומספר בנות ששמן לא נודע, ישנה אגדה שאחת מהן נישאה לרבי גרשום בן שלמה מחבר ספר שער השמים,[25] אך רבים ערערו על כך.[26]

אחד מבניו חיבר פרוש למסכת ביצה.[27]

היו שכתבו שלרמב"ן היה בן ושמו יהודה ובנו הוא רבי דוד מגדולי מפיצי הקבלה מחבר ספר מראות הצובאות, פירוש המחזור, ועוד, מסורת זו מסתמכת על דברי רבי דוד בהקדמה למאמר על האלפא ביתא אך ספר זו אינו מוסמך ועל כן מסורת זו מפוקפקת,[28] נכד נוסף הוא יונה (בן שלמה).[ד]

מצאצאיו הידועים: הרשב"ץ, רבי יעקב ששפורטש[29] וייתכן שאף הרלב"ג.

תלמידיו

תלמידיו של רמב"ן הלכו בשיטתו המשלבת את תורת בעלי התוספות עם המסורת הספרדית.

המפורמים שבתלמידיו הם הרשב"א, והרא"ה, תלמידים הם, ר' יצחק בן אברהם מנרבונה,[30] ר' דוד בונפיד, רבי מאיר המעילי,[31] רבי נתן בן יוסף אשר חיבר פירוש לספרו הלכות נדרים,[32] אנונימי מחבר הפירוש לרי"ף למסכת ברכות, אנונימי מחבר ספר תוצאות ארץ ישראל.[33] ועוד.

רבי שמואל הסרדי, היה חברו ותלמידו, עשרות תשובות של רמב"ן שוקעו בספרו.

תלמיד חבר של הרמב"ן היה רבי יצחק מנרבונא.

בתורת הקבלה תלמידיו הידועים הם רבי יצחק דמן עכו, רבי יצחק בן טודרוס, ורבי ששת דסמרקדיל בשנת ה'תשפ"א יצא לאור ספר בשם "קבלת הרמב"ן" באורי תלמידי הרשב"א - רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, לפרושו לתורה.

בעקבות הרמב"ן הלכו בתי מדרש רבים בספרד, אשר תרמו רבות לתור הזהב של יהדות ספרד. והשפעתו נראתה בדורות הבאים של חכמי ספרד. דבריו ושיטת לימודו משוקעים במידה ניכרת בחיבורי רבנו בחיי, הריטב"א, הר"ן, נימוקי יוסף ואחרים.

וכלשון תלמיד תלמידו הריטב"א: " זהו שבח חכמי ארצנו שקבלנו מרועה אחד נאמן, גדול ידו בכל ואומן, בורר אוכל מתוך פסולת ביתר שכל נאמן, שם חטה שורה ושעורה נסמן, טעמו כל שומעי דבריו טוב טעמן, כי נמקו וקראו את שמו מן".[34]

כתביו

רמב"ן חיבר ספרים רבים בכל תחומי היהדות מקרא, תלמוד, אגדה, הלכה, שו"ת, מוסר, וקבלה, וייתכן שחיבר ספר רפואות.[35]

רמב"ן בחיבוריו קבל את סמכות הראשונים אך מצד שני לא אבד את חוש הבקורת, וכלשונו:

"והנני עם חפצי וחשקי, להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצוארי רביד, ועל ידי צמיד, לא אהיה להם כחמור נושא ספרים תמיד, אבאר דרכם ואדע ערכם, אך כאשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע, אשפוט למראה עיני ובהלכה ברורה לא אשא פנים לתורה, כי ה' יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים"

הקדמה להשגותיו לרי"ף

רח"ד שעוועל ומוסד הרב קוק הדפיסו את רוב כתביו, פרושו למקרא ולנ"ך, תשובות, והשגות לספר המצוות, כמו כן ליקט את כתביו הקטנים והדפיסם בספר "כתבי רמב"ן" שני חלקים ירושלים תשכ"ד.[36]

תשלום הלכות לרי"ף

חיבורו הראשון אותו חיבר בהיותו כבן שבע עשרה,[37] היה השלמה להלכות הרי"ף לתחומים שבהם הוא לא כתב- הלכות נדרים,[ה] בכורות, וחלה. ההשלמה לנדרים נדפסה לאחר מסכת נדרים עם ביאור הריטב"א והנימוקי יוסף, וההשלמה להלכות בכורות וחלה נדפסה בסוף מסכת בכורות, עם ביאור 'הלכות יום טוב' שנכתב על ידי המהרי"ט אלגאזי, הספר יצא גם כספר נפרד על ידי מכון ירושלים עם ביאור מאת הרב אהרון מרדכי שדמי והרב ברוך אוירבך.

בספר זה חיקה את סגנון הרי"ף, קיצר את המשא ומתן שבגמרא וכמעט ולא הביא רבנים שקדמו לו, למעט גאונים אותם גם הביא הרי"ף, בספר מגן על הרי"ף ודוחה קושיות שהקשו עליו.

ספר במתכונת דומה הוא הלכות נדה אך ספר זה הוא בצורה של פסקים בלבד ללא משא ומתן, בהקדמה מספר שתלמידיו ביקשו ממנו לכתוב את הספר, הרשב"א הסתמך עליו בספרו תורת הבית חלק בית הנשים.

השגות הרמב"ן

מאפיין חשוב בדמותו של הרמב"ן משתקף בספרות רחבה המוקדשת להגנת המסורת הספרדית מפני "התקפות" ראשונים על מייסדי מסורת זו, גאוני בבל וראשוני חכמי ספרד, רבותיו של הרמב"ן. הערך של שימור המסורת טמוע היטב בכתבים הללו וגם בהם גלומות ידיעותיו הרחבות וניתוחו המדויק. אלו הם כתביו המשתייכים לסוגה ספרותית זו:

  • ספר מלחמות השם - תשובות להשגות בן עירו רבי זרחיה הלוי, "בעל המאור", על הלכות הרי"ף. הללו נדפסו בדפי הרי"ף עצמם.

את הרז"ה תוקף בחריפות בלשונות כמו, " פירוש בעל המאור ז"ל בשמועה הללו תחילתו אפרוח ולבסוף ביצה",[38] "משבש דברי רבינו הגדול בשיבוש גמור ועוד שהוא הפוך דברי אלוקים חיים",[39] " אף אלו דברי הבאי",[40] אך לעיתים משבחו, " הבו ליה אפריון לבעל המאור ז"ל שפירש לנו דברי רבינו הגדול בסוגיא זו",,[41] בחיבורו זה רמב"ן זיקק את נוסחאות הגמרא וציין בהרבה מקומות להוספות הסבוראים בגמרא.

בספר זה לא מוזכר הרמב"ם אלא פעם אחת[42] יש שטענו שספרי הרמב"ם עוד לא הגיעו לגירונה בתקופה זו אך לא מסתבר הדבר מפני שעברו כבר לפחות שלושים שנה מאז חובר ספר משנה תורה, הרב ח"ד שעוועל טען שלא הביא את דבריו מפני שמגמתו בחיבור היא הוכחות מן הסוגיות לדברי הרי"ף, והרמב"ם בחיבורו לא ביאר סוגיות.

  • ספר הזכות - תשובות להשגות הראב"ד על הלכות הרי"ף. גם אלו נדפסו עם הרי"ף, יחסו לראב"ד הוא באימה ובחרדת קודש וסגנון ההשגות עליו מתון בהרבה מהשגותיו לרז"ה,[ו] החיבור קיים רק למסכתות יבמות כתובות וגיטין.[ז]

בשני ספרים אלו שהם מספריו הראשונים אשר חיברם בצעירותו ניכרת עדיין השפעת תלמוד ספרד בסגנונו, בחידושיו לתלמוד כבר שילב את תלמוד צרפת בתלמוד ספרד.[43]

  • השגות הרמב"ן על ספר המצוות לרמב"ם - בשורשים לספר המצוות מעלה הרמב"ם יסודות ליצירת מניין המצוות ומעלה לא אחת טענות כנגד ספרו של ר' שמעון קיירא, הלכות גדולות, שעוסק במצוות ובמניינם. הרמב"ן בהשגותיו מגיב על רוב טענותיו של הרמב"ם ואף מבקר את מניין המצוות שלו. ראו ערך מורחב בנושא: מניין המצוות על פי הרמב"ן.
  • השגות הרמב"ן לספר הצבא לר' זרחיה הלוי (רז"ה).
  • השגות הרמב"ן על הלכות לולב להראב"ד - המתייחס לפסקים של הרי"ף, השגות אלו נדפסו על ידי שעוועל בתוך תשובות הרמב"ן.

פירושו למקרא

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פירוש הרמב"ן לתורה
קובץ:דפוס ונציה.jpg
פרוש הרמב"ן לתורה דפוס ונציה

הקטנה (5 תמונות)

רמב"ן חיבר ביאור מקיף לכל התורה והוא מפורסם בשם "פירוש הרמב"ן לתורה", הפירוש מתאפיין באריכות ביחס לחכמי תקופתו. לשם השוואה, במקום בו רשב"ם הידוע בסגנונו המאריך, כותב חצי שורה של פירוש על פסוק, הרמב"ן מסוגל להאריך עד כדי שניים ושלושה עמודים.

פירושו המונומנטלי לתורה התפרסם מאוד, כפירוש יסודי לתורה וכן כמקור לאמונה היהודית, וכלשון רבי חיים מוולוז'ין: "הלומד רש"י בחומש ללא רמב"ן כלומד גמרא עם רש"י בלי תוספות",[44] החתם סופר[45] כתב אף הוא לשון דומה: "הספר הזה הוא יסוד האמונה ושורש הדת".

פרוש הרמב"ן נדפס לראשונה בשנים רל"גרל"ז ברומא (חלק א חלק ב באתר היברובוקס), הפירוש תורגם לאנגלית על ידי הוצאת ארטסקרול שעל ידי הוצאת מסורה.

מיקום הכתיבה וההוספות

ככל הנראה עוד בהיותו בספרד כתב רמב"ן את פירושו לתורה, עם עלותו לארץ ישראל ערך רמב"ן תיקונים לפירושו, בהם שינה, הוסיף ואף מחק קטעים מהמהדורה הראשונה של חיבורו, ישנן שני סוגים של שינויים והוספות. א. שינויים טכניים - חשיפתו לחיבורים נוספים והתרשמותו מהגאוגרפיה של ארץ ישראל וממצאים שנתגלו לעיניו, למשל, בפירושו לשמות (ל, יג) מתאר הרמב"ן שכשהגיע לעכו מצא מטבע מתקופת בית שני, ועל פיו קבע את משקלו של מחצית השקל, או היווכחותו שקבר רחל ממוקם ממש סמוך ליישוב בית לחם.[46]

ב. שינוים עניינים בהם הרמב"ן חזר בו מדבריו הקודמים או הוסיף ושינה פרוש.

רשימה של 134 מתיקוניו נשלחה לספרד ושולבה בכתבי היד של החיבורים כמו במהדורות הדפוס יחד עם רשימת תיקונים לא מתועדת (ידוע על לפחות 140 תיקונים נוספים).


פירושיו לתלמוד

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידושי הרמב"ן

רמב"ן, חיבר ספרי חידושים [ח] על מספר רב של מסכתות התלמוד בבלי, את חיבורו לא כתב לפי סדר מסוים ולא לכל מסכת בנפרד אלא עסק בחידושים של כמה מסכתות יחד, את כתיבת החיבור החל בשנות העשרים שלו, ולא יאוחר מ־1223.[47]

הרמב"ן פיתח סוגה ספרותית חדשה והיא ספרות החידושים לתלמוד אשר החלה אצלו והסתיימה אצל הר"ן, סוגה זו מתבטאת בהעלאת הנקודות המחודשות בלבד, שאותן מבקש הפרשן לבסס וללבן ולשפר דרך משא ומתן על יסוד חידושי קודמיו, הסוגיא נתפסת לפרשן כידועה מובנת ומבוארת כל צורכה ללומד, ואין תפקידו של הפרשן אלא להקנות את כל החידושים וללוותם במשא ומתן הנחוץ לליבונם,[48] בשונה מן התוספות אשר עוסקים בפרשנות שוטפת,[ט] ומהרי"ף שהביא רק סיכום הלכתי של דברי הגמרא.

יוצאות מן הכלל הן "לקוטות הרמב"ן" אשר בהם ניכר ההיבט המעשי של הספר והרצון לקבוע הלכה מסוימת דווקא, והן אוסף דיונים קצרים וארוכים על נושאים הלכתיים אחדים השנויים באותן מסכתות שבהם ביקש הרמב"ן לחלוק על העמדות המקובלות בספרות הרבנית שעד זמנו, ולהסיק מסקנות הלכתיות חדשות ומנומקות היטב משלו,[49] ייתכן שלקוטות אלו הן שלב מוקדם בחיבורי הרמב"ן או אולי שיטת חיבור אחרת הנוספת לחידושים.[י]

בשונה מראשוני צרפת ואשכנז, שכתבו את פירושיהם כפירוש רציף או נקודתי, ובשונה ממפרשי התלמוד מקדמוני צפון אפריקהרבנו חננאל) שכתבו פרפרזות לסוגיות התלמוד - פלס הרמב"ן דרך חדשה בהבנת סוגיות התלמוד. מתורת גאוני בבל שבמזרח על מסורתה וגירסותיה, עם חידושי הקדמונים אשר בספרד בקצה מערב - ר' שמואל הנגיד, רבי יצחק בן ראובן אלברגלוני, ר' יצחק גיאת, ר"י מיגאש, הרי"ף ועוד; דרך תורתם של גדולי צרפת, אשכנז ופרובנסש בצפון - רש"י ובעלי התוספות לדורותיהם, הראב"ד ובעל המאור - עד פירושים ופסקים מפרי עטם של רבנו חננאל, רב ניסים גאון והרמב"ם באפריקה שבדרום.

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב יצחק קנפנטון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים בקאשטיליא, בספרו "דרכי התלמוד": "ובחידושי הרמב"ן צריך אתה לעיין דק היטב ולהשתדל ולהוציא לצמצם כל לשונו בענין שלא ישאר בו דבר מיותר אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במספר ובמשקל ובמדה".[50]

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי התוספות.[51]

חידושיו שוקעו במידה ניכרת בכתבי תלמידיו ובית מדרשו, הרשב"א, הריטב"א, רבי דוד בונפיד, בנו רבי נחמן, וכן בספרו של רבי יצחק בן אברהם "חידושי תלמיד הרמב"ן".

דינא דגרמי ומשפט החרם

אל חידושי הרמב"ן נהוג לצרף שני חיבורים, דינא דגרמי ומשפט החרם.

  • דינא דגרמי – חיבור הקשור למסכת בבא קמא ועוסק בדיני גרמי כלומר הנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם, בראשית החיבור מוכיח שרבי מאיר הוא בעל השיטה המחייבת ודעות דעת יחיד, לאחר מכן מוכיח שדין זה הוא חיוב משורת הדין ולא קנס – הפוך משיטת התוספות, ומסיים בהבדל בין גרמי להיזק שאינו ניכר.
  • משפט החרם – דיני חרמות ונדרים בזמן הזה, בספר ארחות חיים ובספר כלבו העתיקו חלקים גדולים מהספר.

במהדורות שונות הוסיפו גם ליקוטים מספר תורת האדם, דרשה לראש השנה, השגות לספר הצבא ועוד.

תורת האדם

ספר הדן בהלכות רפואה, קבורה, אבילות והנושאים הנלווים לכך. הספר נחשב לספר יסוד בפסיקה בנושאים אלו, וכדברי הטור[52] שהלכותיו אלו הם " קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר הרב הגדול הרמב"ן", רבי מנחם הזרחי בעל צידה לדרך כותב שחיבר קיצור לספר וקראו בשם "מנחם אבלים".[53]

ככל הנראה מקור שם הספר נעוץ בפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באוהל".[54]

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, והוא הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו. רמב"ן מגדיר בו את אמונת העולם הבא ותחיית המתים, ואת עקרונות השכר והעונש, על פי התלמוד ואמונת ישראל. רמב"ן קובע בספרו: "כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים".

הספר נדפס לראשונה בקושטא רע"ט, ולאחריו בהדפסות רבות, הספר יצא בירושלים תשט"ו בהגהת רבי איסר זלמן מלצר.[55]

האמונה והביטחון

ספר אשר יוחס בעבר לרמב"ן, על ענייני מוסר ואמונה. יצא לאור גם על ידי שעוועל, רבים החוקרים אשר דנו על זהות המחבר[56] הספר יוחס בעקבות ציון של תלמיד הרשב"א לרמב"ן בשער האמונה והביטחון, וכן בעקבות פירוש שהובא בריקאנטי בשם הרמב"ן ונמצא בספר.

גרשם שלום טוען שאת הספר כתב ר' יעקב בן ששת מחבר הספר משיב דברים נכוחים, ממקובלי גירונה,[57] שעוועל סיכם הדעות וחלק על דברי שלום וטען שהספר הוא של אחד ממקובלי גירונה.

ספר הגאולה

לאור הוויכוחים הדתיים חיבר רמב"ן ספר בשם ספר הגאולה בו מבאר את ענייני הגאולה ומחזק את האמונה בגאולה בקרב העם, ומעודדם לגאולה הקרבה, השער הראשון מוכיח שבתורה יש נבואות עתידות שעוד לא התגשמו, בשני מסביר את הנחמות שבספר ישעיה, בשלישי מבאר את מראות דניאל על תקופת בית שני, בשער הרביעי רמב"ן מגלה את תאריך הגאולה והוא ה'קי"ח, תחזיתו של רמב"ן התגלתה כטעות וכרבים וטובים טעה אף הוא.

ספר גימטריאות

ספר המיוחס לרמב"ן, על סדר פסוקי המקרא, בענייני מסורת חסרות ויתירות וגימטריות, כעין ספר בעל הטורים שחיבר רבינו יעקב בעל הטורים. יצא לאור מחדש על פי כתבי יד בסוף כרכי פירוש הרמב"ן על התורה שבהוצאת עוז והדר, עם ביאורים ומקורות. בכתבי היד שעל פיו נדפס מצוין שמחברו הוא הרמב"ן, רמב"ן בספר הגאולה כותב על נושא הגימטריות "אבל קבלה בידי רבותינו חכמי התלמוד הקדושים ז"ל כי נמסרו למשה בסיני גימט' ידועות להיות זכר ואות לעניין הנאמר ע"פ עם שאר התושבע"פ בעניין אגדה", ומשמע מדבריו שרק גימטריות שמקובלות מהר סיני הן אמיתיות ואנו איננו יכולים לדרוש מדעתנו, פרופ' עודד ישראלי כתב בספרו על רמב"ן[58] שיש עשרות כתבי יד המיוחסים לרמב"ן ואין כל סיבה לייחסם לו, ועל כן אמינותו של ספר זה מפוקפקת.

אגרת הקודש

חיבור בענייני קדושת הזיווג, האגדה מספרת שרמב"ן חיברו בשביל רבי אברהם בן הרמב"ם,[59] כיום ברור שלאגדה זו אין שחר, החיבור נכנס למספר חיבורים קדומים: מנורת המאור הקדמון, שבילי אמונה לרבי מאיר אלדיבי, וספר ראשית חכמה, הספר תורגם ללטינית וגרמנית ונדפס פעמים רבות.

הראשון שציין שמחברו הוא רמב"ן הוא רבי ישראל אלנקווה בספר מנורת המאור,[60] אך רוב החוקרים טוענים שאינו לרמב"ן, רח"ד שעוועל העלה כמה טענות, הריקאנטי אשר בכל מקום שמצטט מהרמב"ן מביאו בשם אומרו בהביאו[61] את איגרת הקודש אינו מציין שהוא לרמב"ן, כמו כן המחבר[62] מתקיף את הרמב"ם שטען[63] שהיחסי אישות הוא דבר מאוס ולטענתו הוא דבר קדוש ועל זה מבסס את הספר, אך רמב"ן עצמו מסכים עם הרמב"ם וכותב שהוא מאוס.[64] שעוועל מייחס את האיגרת לאחד מהאחים עזרא ועזריאל זאת מדברי הריקאנטי בספר טעמי המצוות[65] אשר מביא קטע מאיגרת הקודש ולאחר מכן מביא קיצור של קטע זה בשם רבי עזריאל, כך הוכיח גם שרגא אברמסון מתוך מובאה בשם רבי עזרא בדרשות רבי יהושע אבן שועיב אשר נמצאת באיגרת.[66]

גרשם שלום שיער באופן לא ודאי שמחברה הוא רבי יוסף ג'יקטיליה, מתוך הסתמכות על דימויים בין האיגרת לספר טעמי המצוות,[67] יהודה ליבס טען שמחקרו של שלום לא רלוונטי לאחר שהוכח שמחבר ספר טעמי המצוות הוא רבי יוסף הבא משושן הבירה.[68]

דרשות הרמב"ן

לידינו הגיעו ארבע דרשות מאת הרמב"ן:

  • דרשה לחתונה – דרשה לחתונה מאת רמב"ן נדפסה לראשונה על ידי יהושע השל שור ולאחר מכן על ידי רח"ד שעוועל, עודד ישראלי הדפיס את הדרשה עם השוואות בין כתבי יד שונים בכתב העת פעמים,[69] רמב"ן כתב את הדרשה בצעירותו ובתחילת הדרשה נוטל רשות מאת רבותיו לדרוש, שעוועל כתב שאת הדרשה מסר רק לפני האליטה של גירונה, ישראלי סבר שלטענה זו אין שחר ורמב"ן בצעירותו נטה לפרסם את סודות הקבלה.
  • דרשת תורת ה' תמימה – דרשה בשבח התורה המכילה את תמצית השקפתו של רמב"ן.

החוקרים חלוקים מתי נכתבה הדרשה ובאיזה אירוע, רח"ד שעוועל מתוך השוואה פירושו לתורה סבר שנכתבה בסוף ימיו לאחר שכתב את פירושו לתורה, עודד ישראלי ערך בדיקה השוואתית וטען שהעתיק מהדרשה לפירושו לתורה וחיבר את הדרשה בצעירותו, ישראלי מוכיח כן גם מנכחותה הגדולה של הקבלה בפירושו לתורה שאינה נמצאת בדרשה,[70] בכתב יד מוסקבה מופיע המשפט הבא:

ישמעו אותו הקהל הזה ויתבוננו בו מן התורה ומן הדעת, כי מעולם לא חרבו המדינות הגדולות אלא על המחלוקת, והם רֹב הפֻּרעניות הבאות על כל אֻמה. והקב"ה יודע שטרחתי לשום שלום ביניהן, והן דחפוני בשתי ידיהם על חִנם להִכנס במחלֹקתם

ישראלי טען בעקבות ציטוט זה שהדרשה נאמרה בערך בשנת 1230 עת פולמוס הרמב"ם אשר הסתעף לעלבונות אישיים נגד רבינו יונה ורמב"ן ואף על פקפוק על ייחוסו, ואכן באגרותיו כותב רמב"ן על פולמוס זה לשונות דומים, סימוכין לטענה זו ניתן למצוא בדרשה שבה מנסה רמב"ן להסביר שכל החכמות כלולות בתורה ואין צורך לרעות בשדות זרים – נקודה שעמדה בלב הפולמוס.

בראש הדרשה בדפוס קושטא נרשם "דרשה שדרש רבינו הגדול רבי משה בכמוהר"ר נחמן ז"ל מגירונה מארץ קטלוניה לפני המלך והשרים בסרקושטא" כלומר שזו הדרשה שנאמרה בגמר ויכוח ברצלונה, החוקרים העלו שתי תמיהות על משפט זה, ויכוח הרמב"ן היה בברצלונה ולא בסרגוסה, לא מסתבר שרמב"ן יאמר ביטויים קשים נגד הנצרות בנוכחות גדוליה, כמה פירושים ניתנו לשורה זאת למשל שהביטויים הם הוספה מאוחרת, שהכוונה שנאמרה לאחר שהמלך והשרים יצאו, או שהכוונה שהמלך והשרים היו גרים בסרגוסה,[71] אך עודד ישראלי פקפק בכותרת זו וטען שהיא נסמכת על אגדה עממית והֶקשר שנעשה בין שתי הדרשות אף על פי שאינה נאמרה אז, כמו כן כותרת זו אינה נמצאת בכתבי יד.

הדרשה פורסמה לראשונה על ידי הרב חיים אלפואל בספרו נופת צופים, אהרון ילינק ורח"ד שעוועל פרסמו מהדורות דומות אך נקיות יותר משיבושים, אפרים קופפר פרסם קטעים חדשים לדרשה על פי כתב יד אסקוריאל,[72] הדרשה הושלמה על ידי הרב יהודה דביר[73] והרב יעקב זילברליכט[74] אשר פרסמו במקביל את קטעי הסיום על פי כתב יד מוסקבה.

  • דרשה על דברי קהלת – בראש כתב יד נרשם "דרש הרב הגדול רבי משה ברבי נחמן זצוק"ל במדינת גירונה בבית הכנסת כשנדר לאביר יעקב לעבור לארץ ישראל" בדרשה דן על תענוגות העולם הזה האם הם ראויים או לא, וכמה.
  • דרשה לראש השנה – דרשה זו היא ביאור מקיף בהלכה ובאגדה בענייני חג זה. הדרשה נסובה כמעט כולה על דברי הגמרא במסכת ראש השנה, הדרשה נאמרה בעכו, מסתבר בשנת ה'כ"ט או ה'ל, מפני שבה'כ"ז ובה'כ"ח היה בירושלים.[75]

תפילות ופיוטים

במהלך הדורות נדפסו כמה וכמה פיוטים ושירים לרמב"ן - תפילות ליום כיפור וסליחות, תפילה לעוברי הים, ותפילה על חורבות ירושלים,[76] כמו כן הקדמותיו לחיבוריו נכתבו בצורה פיוטית ומליצית.

הרב משה שבתי ליקט את תפילות הרמב"ן מספרים שונים אשר כתבו בשם רמב"ן וכן מכת"י, והדפיסם בספר בשם מנחת משה,[77] הספרות המחקרית מפקפקת בחלקם הגדול אך טוענת שרמב"ן כתב ביאור לסידור אשר נעלם מאיתנו.[78]

חיבורים קבליים

מעטים הם החיבורים הקבליים המובהקים שנדפסו תחת שם הרמב"ן, והם:

  • מאמר על פנימיות הקבלה - נדפס לראשונה על ידי הרב יעקב משה טולידאנו בחוברת הרמב"ן וירושלים, גרשם שלום נטה ליחסו לרמב"ן[79] לעומתו רח"ד שעוועל טען שאינה לו וכך הוכיח אפרים גוטליב[80] וטען שהתחבר בתקופה מאוחרת יותר וייתכן שהוא לרבי יוסף ג'יקטיליה.
  • פירוש לספר היצירה – שני פירושים נדפסו על שם הרמב"ן, הראשון נדפס במנטובה שכ"ב והשני על ידי גרשום שלום, רח"ד שעוועל הדפיס את הפירוש הקדמון (בתוך כתבי הרמב"ן) וטען שהשני אינו מוסמך לגמרי מפני שנכתב בצורה נרחבת הפוך ממנהג רמב"ן לקצר, וכן מפני שמובא בחיבור המושג צמצום, גרשם שלום חלק על דבריו והוכיח בהוכחות ברורות שפירושו האמיתי אינו הוא אלא השני, זאת מתוך העובדה שכל המקובלים מבית מדרש הרמב"ן מצטטים ממנו ולא מתוך החיבור השני[י"א].[81]
  • באור מעשה בראשית בדרך הקבלה מיסוד הרמב"ן ביאור קצר המצוי בהרבה כתבי יד, האגדה מספרת שהתחיל לחבר פירוש באופן סדיר למעשה בראשית על פי הקבלה אך חלה ובאו אליו בחלום והורהו להפסיק את החיבור ואכן הפסיק.
  • מגילת סתרים מהרמב"ן על טעם איסור עריות – המאמר נדפס בתוך פירושו של רבי יהושע אבן שועיב לפירוש הרמב"ן לתורה, פרשת אחרי מות.

תשובות הרמב"ן

ראשון מדפיסי תשובות הרמב"ן היה הרב שמחה אסף אשר פרסמם מתוך כתב יד פרמא,[82] אוסף זה שוקע גם בתוך ספר התרומה לרבי שמואל הסרדי, רח"ד שעוועל הוכיח ששניהם נבעו משני מקורות שונים וכל אחד צנזר חלקים מסוימים. רח"ד שעוועל ליקט את תשובותיו הנ"ל ומספרי הראשונים כדוגמת צרור הכסף, ריב"ש, רבי יהושע אבן שועיב, ועוד והדפיסם עם מבוא מפורט, השאלות הן לרבי שמואל הסרדי, רבי יצחק בן משולם, רבינו יונה, רבי יצחק בן אברהם מנרבונה רבי שמואל הספרדי אבולעפיא ותלמידים מטודילה. יואל פלורסהיים ציין לעוד כמה תשובות שלא הדפיסם ופרסמם בסיני,[83]

רוב התשובות הן על דיני חושן משפט אחת בדיני עירובין ושניים בענייני אמונות ודעות ושעוועל הדפיסם בנפרד בתוך "כתבי הרמב"ן".

איגרת הרמב"ן לבנו

קובץ:Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איגרת הרמב"ן

איגרת הרמב"ן הוא מכתב המיוחס לרמב"ן, שעל פי הייחוס נכתב כשהיה ארץ ישראל לבנו נחמן ששהה בקטלוניה. האיגרת היא כעין צוואה רוחנית.

הרב טוביה פרשל ערער על זהותו מחבר האיגרת, וטען שמחבר האיגרת הוא רבי משה מאיוורא,[84] מכיוון שהאיגרת מובאת בקצרה בשמו בספר כלבו.

הרב חיים דוב שעוועל[85] טוען שמחבר האיגרת הוא רמב"ן. לטענתו, קרובו של רמב"ן, רבי יונה, למד אצל רבי משה מאיוורא וכנראה שבשובו לספרד שאב ממנו הרמב"ן את תורת המוסר ומתוכה בחר את הכללים שהיו ראויים להכתב לבנו נחמן.

עודד ישראלי הסכים עם דבריו והצביע על שינוי משמעותי בין דבריו לדברי רבי משה מאיוורא, בעוד רבי משה התמקד בהטפה לאימוץ מידת הענווה, המחבר ראה במידת הענווה שער למעלות נשגבות יותר כמו יראת חטא אהבת השם ודבקות.

באיגרת שני חלקים עיקריים: חלק מחשבתי המורה להתרחק מהכעס והצורך שבמידת הענווה, החלק השני הוא חלק מעשי, המתחיל במילים "על כן אפרש", שבו הכותב ממחיש את דרך ההתנהגות במידת הענווה, כמו כן באיגרת מובאת הדרכה להוציא השלכות מעשיות מלימוד התורה, בסיום האיגרת מורה המחבר לבן לקרוא את האיגרת מדי שבוע ומסיים בברכה.

במשך הזמן היו שייחסו לאיגרת סגולות, אך נוסחה מציג בבהירות כוונה מוסרית ברורה, אם כי בחתימת האיגרת ישנה משמעות סגולית, " וּבְיוֹם תִּקְרָאֶה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם מִכַּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל", אך בכתב יד ותיקן, בריטיש מוזיאום, ובמהדורת ראשית חכמה שורה זו לא מופיעה.

קטעים מן האיגרת הולחנו ובוצעו על ידי זמרים שונים.

בספר "מילי דשמיא" של רבי אלעזר אזכרי מביא דברי מוסר שכתב הרמב"ן לבנו על משקוף חדרו.[דרוש מקור]

הרמב"ן והירושלמי

מתקופת רבינו חננאל ואילך נמצאו חכמים רבים שציטטו מהתלמוד ירושלמי אך לא במידה רבה, ואף אם השתמשו בו זה היה לעזר בלבד ולא כספר בפני עצמו, יוצא דופן הוא רמב"ן אשר מביאו ומזכירו במאות מקומות בכתביו (– בערך כאלף וחמש מאות פעמים), בהם מפרשו ומבארו, ומשתמש בו כמפרש את סוגיות הבבלי, כמכריע במחלוקת, ולפסיקת הלכה.[י"ב][86] רמב"ן ציטט את הירושלמי מתוך כתב יד ולא מכלי שני, כך מעידים לשונות כמו "מצאתי בירושלמי" או "ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא" לשון מורה על בקיאות בירושלמי, בשל כך יש חשיבות לגרסאותיו, לצורך הגהת הירושלמי.

ככל הנראה רמב"ן המשיך את המסורת מרבו יהודה בר יקר אשר הרשב"א מעיד עליו שחיבר פירוש לירושלמי.[י"ג]

בעקבות רמב"ן נכנס התלמוד הירושלמי לסדר הלימוד ונהפך לספר קאנוני בקרב בית מדרשו של רמב"ן, ותלמידיו הרשב"א הריטב"א והלאה כבר מזכירים אותו על הסדר.

יואל פלורסהיים ליקט את כל פירושיו לירושלמי ופרסמם בשישה כרכים בשם פירושי הרמב"ן לירושלמי כולל כרך מבוא, על ידי מוסד הרב קוק ירושלים תשע"ג.[87]

רמב"ן כפוסק

הרמב"ן חיבר כמה חיבורים בהלכה, הלכות נדרים, בכורות וחלה על מסכתות אלו בצורת הרי"ף, "תורת האדם" על דיני חולה, מת ואבל, והלכות חול המועד והלכות נדה בצורת פסקים קצרים, וכן מאמרי הלכה כגון "דינא דגרמי" ו"משפט החרם". בנוסף לכך כתב תשובות רבות בהלכה.

על אף שלא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של "הטור" ולאחר מכן ב"שולחן ערוך", לעיתים אף נגד גדולי הראשונים. ספר תורת האדם, לדוגמה, השפיע רבות על הטור בהלכות אלו. הרמב"ן היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו.[88] פסקיו וחידושיו שנמסרו על ידי תלמידיו מצאו גם הם את מקומם בספרות ההלכה עד דורנו.

רמב"ן כמקובל

קובץ:RAMBAN232.JPG
איגרת הרמב"ן על גבי קיר הכניסה לבית כנסת הרמב"ן, ברובע היהודי

לפי המסורת רמב"ן למד את חכמת הקבלה מאדם הנקרא 'בן בלימה'. אזכורו של 'בן בלימה' מופיע ביאורים לפירוש הרמב"ן, של רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, [89] והוא מוזכר כתלמיד אחר של רבי יצחק סגי נהור. גרשום שלום משער ש'בן בלימה' הוא שם עט, מאחר ששם כזה אינו מצוי אצל בני ספרד. לדבריו נראה שהיה לתלמידי הרמב"ן טעם כמוס להסתיר שם רבו זה של הרמב"ן שממנו קבל כוונות התפלה, ובדו לו שם מסתורי מלשון עשר הספירות.[90] בן-ציון דינור הרחיק לכת ושיער ש'בן בלימה' הוא רבי יונה גירונדי.[91] יוסף דן העלה השערה שאולי מדובר דווקא בר' עזריאל מפני שלא ידוע לנו את שם אביו.[92]

גרשום שלום סבר שקבלת רמב"ן אינה שונה מקבלת גירונה – של הרבנים עזרא ועזריאל,[93] לעומתו משה אידל הוכיח[94] שרמב"ן ייצג אסכולה שונה מהאסכולה הקבלית של מקובלי גירונה, וכינה אותה בשם "קבלת ברצלונה"[י"ד] בדרך זו הלכו רוב חוקרי הקבלה דוגמת משה הלברטל בספרו 'על דרך האמת' חביבה פדיה בספרה "הרמב"ן התעלות – זמן מחזורי וטקסט קדוש, ואליוט וולפסון במאמרו הנרחב על קבלת הרמב"ן.[95]

אחד השינויים אשר הציגו החוקרים הוא שרמב"ן היה קנאי לסודיותו של הידע הקבלי, ולא היה ממפרסמי הקבלה כדוגמת מקובלי גירונה,[96] ועל כן אין בידינו יחידות טקסטואליות רחבות היקף שבהן מפרט הרמב"ן את משנתו הקבלית. בפירושו לתורה שתל הרמב"ן את סודותיו הקבליים והסווה אותם בתוך דבריו. במבוא לפירושו לתורה כותב הרמב"ן שהקורא הרגיל לא יוכל להבין את רמזיו הדקים בעניינים אלה ורק בעל מסורת קבלית יוכל לרדת לעומקם, כלשונו: "ואני הנני מביא בברית נאמנת, והיא הנותנת עצה הוגנת לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברא ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקבל מבין... בגדול ממך אל תדרוש, בחזק ממך בל תחקור, במופלא ממך בל תדע, במכוסה ממך אל תשאל, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" קטע זה נוסף על ידי רמב"ן בסוף ימיו לאחר שראה שמפרשים פירושים לסודותיו לא כפי שהתכוון,[97] הסיבה שהסתיר והצניע את תורת הקבלה לדעת אידל היא מפני האיסור לספר במעשה בראשית, יאיר לורברבוים הציע מספר נימוקים נוספים, דקות העניינים וחשש לכפירה, דרישה וחקריה בנושאים אלו יכולים להוות פגיעה בכבוד ה', רמב"ן לא קיבל מסורת ברורה בנושאים אלו.[98]

עודד ישראלי.[99] טען שלרמב"ן היו שלושה תקופות בחייו, התקופה הראשונה בו נטה לפרסם את תורת הקבלה ואז כתב את פירושו לספר יצירה, דרשה לחתונה ופירוש לסוד מעשה בראשית, התקופה השניה בו נטה יותר להסתיר את תורת הסוד ואז כתב את פירושו לתורה והטמין בו רמזים רבים על דרך האמת, התקופה השלישית היא סוף ימיו בה שלח אזהרה לתלמידיו להסתיר את תורת הקבלה, ולא לנסות להבין את דבריו.

שינוי נוסף בקבלת הרמב"ן הוא שקבלתו היא תאורטית בלבד ואינה נוגעת לחיי המעשה, כלומר הוא מפרש את הסוד שבארבעת המינים ובתקיעת שופר אך כותב שאין לכוון את כוונות אלו בעת המעשה.[100]

רבי יצחק דמן עכו וכן תלמידי הרשב"א, רבי יהושע אבן שועיב ורבי שם טוב גאון, כתבו פרושים לפרושו על התורה על פי הקבלה.[101]

סמכותו ההלכתית של רמב"ן תרמה רבות להתפשטות הקבלה, תלמידו רבי יצחק דמן עכו מכנה את קבלתו "קבלת ספורטה" על שם כינויו - דה פורטה.

יחס רמב"ן לאגדות חז"ל

בספר הוויכוח כתב רמב"ן:

ועתה אני אפרש לכם למה אמרתי שאיני מאמין בזה דעו כי אנחנו יש לנו שלשה מינים של ספרים האחד הוא התנ"ך וכולנו מאמינם בו אמונה שלמה והשני הוא הנקרא תלמוד והוא פירוש למצוות התורה כי בתורה יש תרי"ג מצוות ואין בה אחת שלא נתפרשה בתלמוד ואנחנו מאמינם בו בפירוש המצוות עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש ר"ל שרמוני"ש [דרשות] כמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון אחד ואחד מן השומעין היה טוב בעיניו וכתבו וזה הס' מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק

כל כתבי רמב"ן מהדו' מוסד הרב קוק ח"א עמ' שח

מציטוט זה משתמע שיחסו של רמב"ן לאגדות הוא כאל ספר לא נצרך ולא חשוב, אך מהסתכלות על שאר כתביו לתלמוד ולמקרא אנו מוצאים יחס חשוב לאגדות ולעיתים אף לפסיקת הלכה, בעקבות כך יש שפירשו בכוונתו שאמר את דבריו לצורך הוויכוח כדי להדוף טענותם אך ודאי שהוא עצמו לא סבר כן,[ט"ו][102] פרשנים נוספים סברו שאין הוא אלא ממשיך דרך הגאונים ביחסם לאגדה באמרם 'אין סומכים על דברי אגדה' וציטוטים מעין אלו,[103] אך זוהי הסתכלות ספציפית על הוויכוח ואינו הסתכלות כוללנית על שאר כתביו,[104] שלם יהלום[105] פירש בדבריו שכל כוונתו שאין הם המדד להשקפות האמונה ולפסיקת ההלכה כי נאמרו בדרך דרש ולא בדרך פשט ומפני ששבעים פנים לתורה.[106]

ציטוטים נוספים מדבריו, לדוגמה בהלכות נדה 'וצריך אני להשכילך על אגדה זו... אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום' באגרותיו כתב 'להחרים ולנדות ולשמת כל לשון המדברת גדולות אשר האלקים יצמית המלעיג על ההגדות'[107] ובפי' לתורה 'ואם אגדה היא נסבול הדוחק לקבלה'[108] ועוד רבים.

ארץ ישראל

ציור קיר של רמב"ן, באודיטוריום בעכו
ציון קבר רמב"ן בחברון, ליד מערת המכפלה

אהבתו של רמב"ן לארץ ישראל לא ידעה גבול, ובשונה מרבנים אחרים בני תקופתו, הוא הצליח לחיות בארץ ישראל מספר שנים ולעסוק בכינון היישוב היהודי בה. רמב"ן כתב שירים רבים על ארץ ישראל, וגם בפירושו הוא מרבה לשבחה. הרמב"ן כתב על כישלונן של מעצמות העולם השונות בזמנו, הכוחות הנוצרים הצלבנים מחד והשושלות המוסלמיות מאידך, להתמיד בשליטתן על ארץ ישראל:

היא בשורה טובה בכל הגלויות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה או לשון. וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל בידם.

פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, כו, טז

הרמב"ן ראה את יישוב ארץ ישראל כמצוות עשה בכל עת.

'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא),... בזכות שתירש תשב. ואל תשתבש ותאמר כי המצווה היא המצווה במלחמת שבעה עממים שנצטונו לאבדם... אין הדבר כן, שאנו נצטוינו להרוג האומות ההם בהלחמם עמנו, ואם רצו להשלים נשלים עמהם, ונעזבם בתנאים ידועים, אבל הארץ לא נניח אותה בידם ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות.[109]

בהתבסס על מדרש חז"ל בספרי, סבור הרמב"ן שעיקר כוונת התורה בציווי המצוות הייתה שיקיימו אותן עם ישראל בשבתו בארץ ישראל. בתקופת הגלות ומחוץ לארץ ישראל נובע חיוב המצוות רק כהכנה וכ"ציוּן" לקראת קיומן בשלמות בארץ ישראל:

והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופרשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'...".

פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, יח, כה

[110]

ביקורת על רמב"ן

רמב"ן בוקר לאחר מותו בשתי טענות, על אמונתו בקבלה וכן טענה על ערבוב קבלה ופילוסופיה.

ריב"ש ביקרו על אמונתו בקבלה, "וכן הודעתיך מה שאמר אלי ביחוד מורי הר"ר נסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בענין הקבלה ההיא",[111] וכן ר' זרחיה חן באגרתו אל ר' הלל מוירונה בעל תגמולי הנפש מבקרו, "והאיש משה הרב בר נחמן ז"ל לא היה יודע טבע המציאות כלל כל שכן טבע דברי הפילוסופים ולא ידע איזה הדרך ישכון אור הכוונה האמיתית אשר כיוון בה הגאון רבינו זצ"ל בספרו הנכבד ר"ל מורה נבוכים כי לא הורגל בו ואם עיין בו לא רצה להעמיק בחלקיו ופרקיו ושעריו ולא לדקדק ולפקפק בדבריו כי המבין כוונתו האמיתית אינו תמה על חד מדבריו כל שכן שלא יהיה פורץ גדר לגזור אומר לחלוק עליו כי כולם נכונים למבין וישרים למוצאי דעת'",[112][ט"ז]

רבי יהוסף אשכנזי התנא מצפת, כתב עליו[113] "והנה מה תמיה גדולה היא מה שרצה להרכיב דרכי הפילוסופיה עם דרכי האמת. ומוטב היה לו להרמב"ן להניח לשונות פילוסופים ודעותיהם ולאחוז בקבלתו כדרכו בכל מקום... והוא אין דרכו להוציא מאמרי חכמים מפשוטן", וכן רבי זכריה בן משה מחכמי קנדיאה אשר היה בסוף תקופת הראשונים ביקרו,[114] "טוען על רבים ונכבדים ממנו וחוקר תכלית החקירה לטעון כנגדם ובפתע פתאום בורח את הקבלה ומהפך הכל אל הנסתר לגמרי אם הוא מקובל יורנו בקבלה ויניח טענות והחקירה ואם בוחר בחקירה לא יברח אל הקבלה."

הנלמד מחיצי הביקורת הוא, שרמב"ן שילב קבלה ופילוסופיה ויצר לעצמו דרך ביניים.

ראו גם

לקריאה נוספת

חיבורים

מאמרים

  • חביבה פדיה, "ציור ותמונה בפרשנות הקבלית של הרמב"ן", מחניים 6 (תשנ"ד), עמודים 114–123
  • חביבה פדיה, "ארץ-של-רוח וארץ-ממש: ר' עזרא, ר' עזריאל והרמב"ן", בתוך: ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים, יד יצחק בן-צבי, תשנ"א, עמודים 233–289.
  • משה אידל, "נשמת אלוה: על אלהיות הנשמה אצל הרמב"ן והאסכולה שלו" החיים כמדרש : עיונים בפסיכולוגיה יהודית לכבוד פרופסור מרדכי רוטנברג, ע' 330 -338, תל אביב 2004.
  • שלם יהלום "דאורייתא ודרבנן: מעמדה של האישיות היוצרת במחשבת הרמב"ן" היספניה יודאיקה 6, תשס"ט, עמ' נג – עא.
  • רפאל ישפה, "הרמב"ן והערבית" תרביץ נז, תשמ"ח, עמ' 67 – 93.

קישורים חיצוניים

חיבורים

מאמרים

כתבי הרמב"ן

ביאורים

  1. בונאשטרוג פירושו מזל טוב, ופורטה פירושו שער וזאת מפני שהיה גר בשער השכונה היהודית.
  2. כך עולה מפירושו סוף פרשת נח שמזכיר תלמידים שלמדו אצלו אשר הגיעו מערי סוריה ומסתבר שהגיעו לישיבתו בארץ
  3. סמוך לקבר שמעון הצדיק ישנה מערה המכונה "מערת הרמב"ן", אך היא אינה מיוחסת למקום קבורתו אלא למקום לימודו.
  4. אודותיו סיפר הרשב"ש (שו"ת רעא) שנולד לאחר פטירת רבינו יונה ובהוראת הרמב"ן נקרא יונה היפך המנהג לקרא על שם אבי האבא – הרמב"ן
  5. אע"פ שנדפס הלכות הרי"ף למסכת נדרים אינם לו, וראה את דברי הרב יעקב חיים סופר בספר מנוחת שלום ח"ה סימן יא ובספר יד שאול סימן רל א
  6. עם זאת ראה דבריו בתשובה פט כותב: "ואע"פ שאימתו של הרב הגדול הזה ז"ל (- הראב"ד) מוטלת עלינו ברעיוניו ויראתו על פניו אין משוא פנים בדין כי המשפט לאלקים הוא"
  7. החיד"א בשם הגדולים (ספרים ז יח) כתב שספר הזכות התחבר לעוד מסכתות ואבד, החיד"א הסתמך על הפרי חדש ומהר"ם אלאשקר אשר הביאו את ספר הזכות למסכת יומא וסוכה, שרגא אברמסון הראה ("ענייני רמב"ן" סיני נו עמ' קצב) שדבריהם נמצאו בספר המלחמות וכינו את הספר "הזכות" בטעות
  8. כך כונה כבר בדורו בספר התרומות שער לד ח"א, ובנימוקי יוסף כתובות פו: הרשב"א ר"ה לד. מכנהו נמוקי רמב"ן
  9. התוספות שעומדות לפנינו הן ערוכות ומתומצתות על ידי רבי אליעזר מטוך
  10. בידינו אין מסכת גם עם חידושים וגם עם לקוטות
  11. רבי יצחק דמן עכו בספר מאירת עינים כמה פעמים ובפרושו לספר יצירה, רבי אברהם אבולעפיה בספר אוצר עדן גנוז, רבי שם טוב בן אברהם אבן גאון בספר בדי הארון א ה, וכן בספר אבני זכרון דף 49 ע"א, אנונימי בספר מערכת האלוהות צו. קט:, רבי יהושע אבן שועיב בפרשת בראשית, משה בוטריל בפירושו לספר יצירה, רבי שם טוב אבן שם טוב בספרו בכתב יד
  12. אף שפסקו לפניו מהירושלמי הוא קבע כללים מיוחדים לכך.
  13. ראה שו"ת הרשב"א א תקכ"ג שכותב שהיה "אב למקראו ולפירושו" של הירושלמי, ככל הנראה הוא היה המפרש הראשון לירושלמי.
  14. כך אמר גם רבי יצחק דמן עכו "אין קבלתו (של רבי עזריאל) אחת ושוה עם קבלת הרמב"ן", מאירת עיניים, פרשת ויקרא
  15. במשפט פריז ובויכוח טורטוסה למשל ביארו את המדרשים בצורה אליגורית מה שהביא את הנוצרים לחלוק על דבריהם ולדרוש מקור לכך
  16. רבי שם טוב אבן שם טוב (הראשון) ענה על דבריו, (בספר האמונה כה:) "ולזה כתב אחד מהמתפלספים על הרמב"ן ז"ל כי להיותו בלתי מבחין בין האפשר והנמנע השיג על הרב וזה האיש היה סכל כי לא עמד על דעת הרמב"ן ז"ל".

הערות שוליים

  1. ראה שלם יהלום, ר' יהודה בר יקר תולדותיו ומקומו במשנת הרמב"ן, סדרא יז ע' 79
  2. ראה שלם יהלום, רבי נתן ברבי מאיר מורו של הרמב"ן פעמים 91
  3. חידושי הרמב"ן מסכת שבועות דף לז עמוד א: ומורי החכם ר' נתן נ"ר בה"ר מאיר ז"ל פירש... וכן בדרשת הרמב"ן לראש השנה
  4. דרשה לראש השנה
  5. רבי יצחק דמן עכו בספרו אוצר החיים ע' קא: – קב. תשובות הרשב"א ח"א סימן קכ, קסז, תיג, תתכה, וראה עוד דוד מרגלית: "חכמי ישראל כרופאים" עמ' קכח – קלה, וכן קיים כתב יד בשם "מאמר השלשול לאבן רשד שמתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן" בתוך: דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, ו, תשל"ב, וכן אצל זיסמן מונטנר, "רבי יעקב הקטן המתרגם האלמוני" תרביץ יח, תש"ז, עמ' 144 - 194
  6. בראשית לא לה
  7. ויקרא יא יג
  8. ויקרא יג ג
  9. ראו למשל בראשית ל יד, מה כו, ויקרא ג יט, יא יג, ועוד, ניתוח של כל המובאות ראה אצל חנה דוידסון, "תפיסת הרפואה והמגיה בקהילה היהודית בקטלוניה במאות הי"ג והי"ד" ירושלים 2004
  10. ישעיהו שחר, חותמו האישי של הרמב"ן, בתוך פרקים בתולדות ירושלים בימי הביניים', עמודים 137–147, וכן כתדפיס נפרד בשם "חותם הרמב"ן" ירושלים, תשל"ב.
  11. מגן ברושי ויורם ניר-אל, "חותם הרמב"ן בדיקת אותנטיות" תרביץ סה, תשנ"ו, עמ' 527 - 528.
  12. באיגרת לא מצוין תאריך כתיבתה. צבי גרץ קובע שהאגרת נכתבה אחרי שהוחרמו רבי שלמה ותלמידיו בסרגוסה בירת ארגון בחודש אב תתקצ"ב, דברי ימי ישראל חלק ה עמ' מב-נו, ציון א, עמ' שנ-שנא. חוקרים אחרים סבורים כי נכתבה לפני כן, מאחר שבאגרת מזהיר הרמב"ן לשמור על כבודו של ר' שלמה מן ההר, ואינו מציע להתיר את החרם עליו, ראו כתבי רמב"ן חלק א עמ' שלד.
  13. 'ספר יחוס אבות', שנכתב ב-1537
  14. ראו הקהילה היהודית בארץ ישראל בתקופה הממלוכית, ההיסטוריה של ארץ ישראל, ז, ירושלים תשמ"א, עמודים 79–81
  15. ספר 'קורא הדורות' (מהדורת ברלין, דף יט, א): "אמרו לי תושבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים כי... קבורים שם שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא. וכן שם כ"ד, א.
  16. שבחי ירושלים תקמה, איגרת ר' אליעזר הלוי תקצ"ח, שערי ירושלים תר"י, מבשרת ציון תרמ"א, מסעות משה תרפ"ד
  17. אלמוני מקנדיאה רלג, הובא באתר אהלי צדיקים
  18. גלילות ארץ ישראל שפ"ד
  19. , כך בחיבור של תלמיד הרמב"ן "תוצאות ארץ ישראל", בתוך "מסעות ארץ ישראל", - ראו יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 229.
    איגרת יחוס האבות, רצ"ז. אגודת 'אהלי צדיקים' איתרה בשולי בית העלמין היהודי הישן של חיפה מערת קבורה ובה מספר קברים, ולטענתה קבורים בה רבי אבדימי דמן חיפה, הרמב"ן, רבי יחיאל מפריז ורבי שמשון משאנץ. אחרים מפקפקים בטענתם.
  20. ראו כאן באתר אהלי צדיקים וכאן בהרחבה דברי הרב ישראל דנדרוביץ בקובץ נזר התורה, זאב וילנאי מצבות קודש בארץ ישראל, עמ' תכב
  21. כך מובא בשו"ת התשב"ץ א עב, אך הוא מסתמך על דקדוק לא מוכרח בדברי רמב"ן
  22. כתבי הרמב"ן א עמ' שנז
  23. מאמר השלשול לאבן רשד מתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן, בתוך: דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, ו, תשל"ב
  24. שו"ת הרשב"ש סימן רצא ישראלי מפקפק בעדות זה מחמת העדות הרחוקה של סיפור
  25. רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ורשה, תרל"ד, עמ' 150, רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, פרק ג, עמ' 34, 44, ו-48, מהדורת פיוטרקוב, תרנ"ה; רבי יחיאל היילפרין, האלף השישי, ה"א צ"ח, ורשה, תרל"ז, עמ' 228; סדר הדורות, החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג [טו]; מערכת ספרים אות ש [קט], בשם ספר סדר הדורות
  26. ראו מאמרו של קלמן שולמן, הודפס בהקדמה לספר "שערי צדק" שהודפס בירושלים, תרמ"ד, עמ' 3 מעמודי ההקדמה; סיני, גיליון מז, עמוד עד.
  27. ראה חידושי רבינו נחמן בן הרמב"ן באתר אוצר החכמה, אולם ייחוס זה לרבי נחמן הוא הגיוני אך ללא מקור
  28. גרשום שלום "רבי דוד בן יהודה החסיד נכד הרמב"ן" מחקרי קבלה בעריכת יוסף בן שלמה ומשה אידל תל אביב תשנ"ח, עמ' 303 – 306, עמוס גולדרייך, ספר הגבול לרבי דוד בן יהודה החסיד: דרכי עיבוד של טכסט זוהרי דור אחרי הופעת הזוהר", תל אביב תשל"ב, עמ' 1 – 3, ישראלי עמ' 25 הע' 35
  29. היעב"ץ ספר מטפחת ספרים פרק ט
  30. מחבר ספר "חידושי תלמיד הרמב"ן" למספר מסכתות
  31. ראה פירושו בספר המאורות שבת קמה. שמכנהו רבו, ועוד
  32. מובא עשרות פעמים בשיטה מקובצת למסכת נדרים תחת הכינוי רנב"י, יואל פלורסהיים הדפיס את פירושו הנ"ל על ידי מוסד הרב קוק.
  33. "תוצאות ארץ ישראל", בתוך "מסעות ארץ ישראל"
  34. תשובות הריטב"א רח
  35. כתב יד בספריית האמברוזיאנה במילנו מספרו בספרייה לאומית הוא F12349
  36. ביקרות על הספר ראה, אפרים גוטליב, כתבי רבי משה בן נחמן, בכתב העת קרית ספר, כרך מ, 124 - 132.
  37. ספר יוחסין מאמר רביעי דף עה., וכלשונו בסוף השיר לחיבור, "ואני קטן תלמידי תלמידיו"
  38. מלחמות השם, בבא בתרא פרק ד
  39. מלחמות השם, בבא בתרא פרק ג
  40. מלחמות השם, בבא בתרא פרק ט
  41. מלחמות השם, בא קמא פרק ו
  42. מלחמות השם, תחילת מסכת יומא
  43. ישראל תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד חלק שני פרק א עמ' 32 הע' 40, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד, בניגוד לפלורסהיים שתמה על זה
  44. כל הכתוב לחיים עמ' רג
  45. חתם סופר - חלק ו - סופר, משה בן שמואל, 1762-1839 (page 42 of 119), hebrewbooks.org
  46. עיין יוסף עופר ויהונתן יעקבס, תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל, הוצאת מכללת הרצוג והאיגוד למדעי היהדות, ירושלים, תשע"ג,
  47. בתשובותיו (מב) מביא שהשנה עכשיו היא תתקפ"ג ובהמשך (סימן ו) מפנה רמב"ן את הקורא לחידושיו, כמו כן בספר התרומות שהתחבר ב – 1223 כבר מובאים חידושי הרמב"ן
  48. לשון ישראל תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד חלק שני פרק א עמ' 35 – 36, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד
  49. לשון ישראל תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד חלק שני פרק א עמ' 36 – 37, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ד
  50. הרב יצחק קנפנטון, דרכי התלמוד, פרק ה', באתר ויקיטקסט
  51. הקדמת רבי פרופייט דוראן לספר מעשה אפוד, רבי אברהם זכות בספר יוחסין, רבי דוד מסיר בן רבי יהודה מסיר לאון בספר כבוד חכמים עמ' 130, מהריב"ל תשובה נו, הקדמת רבי יהודה כלץ לספר משיח אלמים, וכך הביא עזרא שבט בשם כתב יד לרבי יצחק אבוהב ורבי משה דאנון מפורטוגל, וראה עוד בספר שם הגדולים לחיד"א בערכו
  52. יורה דעה בתחילת סימן של"ה
  53. צידה לדרך מאמר ה כלל ב
  54. במדבר יט יד
  55. ראה עוד בנימין ריצ'לר "כתבי היד של ספר תורת האדם לרמב"ן" כתב העת קורות, ח תשמ"ג, עמ' 217 – 218, שמואל אשכנזי, ההוצאות המודפסות של ספר תורת האדם לרמב"ן, שם עמ' 219 -221, יהושע ליבוביץ, "נתונים רפואיים בספר תורת האדם לרבי משה בן נחמן" שם עמ' 209 - 212
  56. ראה: תולדות הרמב"ן למאיר רפפורט עמ' לא - לב, דור דור ודורשיו ח"א עמ' יז הערה כב, יעקב רייפמן בכתב העת המגיד שנה גיליון לח, א, טויבר מחקרים בביליוגרפים עמ' 27, הרב ראובן מרגליות ציונים בביליוגרפיים ארשת ספר שנה לחקר הספר העברי עמ' שלג ותכ
  57. גרשם שלום, הקבלה בגירונה. עמוד 60, וכן בספר ראשית הקבלה עמ' 132 הע' 32, וראה עוד במבואם של יהודה אריה וידה ואפרים גוטליב לספר משיב דברים נוכחים של רבי יעקב בן ששת.
  58. עמ' 9 -10
  59. רבי יוסף סמברי בספר דברי יוסף הובא בהערות הרכבי לספר דברי ימי ישראל לגרץ חלק ה עמ' מט
  60. חלק ד עמ' פז – קיב
  61. פרשת כי תצא
  62. תחילת פרק ב
  63. מורה נבוכים חלק ב פרק לג
  64. ויקרא יח י
  65. מצוות פריה ורביה
  66. שרגא אברמסון אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן. סיני צ' (תשמב) רלב-רנג
  67. גרשם שלום, "האם חיבר הרמב"ן את ס' אגרת הקודש?", קרית ספר כא 179–186
  68. יהודה ליבס, ביקורת על מחקרי קבלה וראה עוד רויטל טויטו, איגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000
  69. ראה עודד ישראלי ביכורי קבלה בדרשה לחתונה לרמב"ן בתוך: פעמים 153, תשע"ח, 87 - 124
  70. עודד ישראלי לתולדותיה של דרשת תורת ה' תמימה לרמב"ן סרטון באתר יוטיוב, וכן, מדרשת תורת ה' תמימה לפרוש התורה לרמב"ן – אבני דרך ביצירתו של רמב"ן תרביץ פג, תשע"ה, 163 - 196
  71. יהושע העשיל שור – יה"ש, מכתב, בכתב העת החלוץ, ח, תרכ"ט, עמ' 150 – 164
  72. ראו: אפרים קופפר, תשלום דרשת הרמב"ן 'תורת ה' תמימה על פי כתב יד אסקוריאל'", תרביץ מ, עמוד 64 – 83
  73. תורת ה' תמימה עם ביאור בית היין ירושלים תשס"ו
  74. י"י זילברליכט, דרשת הרמב"ן תורת ה' תמימה" ישורון טז, תשס"ה, עמ' תרז – תרכח, וכן בישורון יז, תשס"ו עמ' לד – נו, ובישורון יח, תשס"ז עמ' לו – נג
  75. על הדרשה ראה שלם יהלום 'יתד תקועה במקום נאמן - הנרטיב ההיסטורי בדרשת הרמב"ן לראש השנה', 'שלם' ח (תשס"ט), עמ' 144-122.
  76. כל אלו נדפסו בכל כתבי הרמב"ן חלק א שצא - תלט, התפילה על חורבות ירושלים נדפסה גם על ידי הרב י"י זילברליכט בישורון ו עמ' תרכ"ט
  77. מנחת משה באתר אוצר החכמה
  78. ראה במבואו של עודד ישראלי לספר ר' משה בן נחמן, ביוגרפיה אינטלקטואלית
  79. ראה גרשם שלום פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו, המאמר נדפס גם בליקוט של יוסף בן שלמה - מחקרי קבלה א עמ' 78 - 79, 99 -100.
  80. מחקרים בספרות הקבלה תל אביב תשל"ו 128 - 131
  81. ראה גרשם שלום פירושו האמיתי של הרמב"ן לספר יצירה ודברי קבלה אחרים המתייחסים אליו, מחקרי קבלה א ע' 67 - 106
  82. ספרן של ראשונים נג-קיט הוצאת מקיצי נרדמים באתר הספרייה הלאומית
  83. קמה ה-טז, וראה עוד אברהם בן משה, תשובה חדשה מהרמב"ן בענין ביטול קידושין בפני פסולי עדת דרבנן, מוריה, כח, תשס"ח,ף עמ' ג - ז.
  84. הרב טוביה פרשל "אגרת שיוחסה בטעות לרמב"ן" בכתב העת "תלפיות" גיליון ח (א – ב) תשכ"א, עמ' 49 - 53
  85. בספרו כתבי הרמב"ן כרך א עמ' שעב הע' 1
  86. ראה עוד לוי גינצבורג פירושים וחידושים בירושלמי כרך א מבוא עמ' קט, קכח-ט, וכן עזרא שבט חידושי הרמב"ן למסכת כתובות, מבוא, עמ' 13-17
  87. ראה עוד, שלם יהלום, הקבלה נקבל - הרמב"ן והתלמוד ירושלמי שנתון המשפט העברי כג תשס"ה, עמ' 25 - 71
  88. על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף"
  89. ראה עוד גרשום שלום, ראשית הקבלה עמוד 224
  90. קרית ספר שנה ו עמוד 390
  91. תולדות ישראל, סדרה שנייה כרך שני ספר רביעי, עמוד 424
  92. יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית כרך ח', זלמן שזר עמ' 25
  93. גרשום שלום ראשית הקבלה, ירושלים ותל אביב תש"ח עמ' 146 – 161, גישה זו מתבטאת בעוד מקומות בכתביו, בגישה זו הלכו גם תלמידיו ישעיהו תשבי חקרי קבלה ושלוחותיה ירושלים התשמ"ב, עמ' 8 – 10, וכן יוסף דן
  94. תרביץ סד ע' 535 "ר' משה בן נחמן: קבלה, הלכה ומנהיגות רוחנית"
  95. Elliot Wolfson, By Way of Truth: Aspects of Nahmanides Kabbalistic Hermeneutic 4 AJS Review 14 (1989) pp. 103 -178
  96. ביקורת על כך ראה, שלם יהלום בין גרונה לנרבונה אבני בניין ליצירת הרמב"ן.
  97. ראה למשל את החיבור "פירוש לא ידוע לסודות הרמב"ן" אשר הדפיס משה אידל בכתב העת דעת 2 - 3, עמ' 121 – 126, אשר אינו קרוב לקבלת הרמב"ן, ייתכן שנגד פירוש זה כתב רבי שם טוב גאון בהקדמתו לפירושו שיש שפירשו את דברי הרמב"ן "דברים אשר לא עלו על ליבו"
  98. יאיר לורברבוים, האומנם קבלת הרמב"ן היא ידע סגור ציון פב, תשע"ז, 309 - 354.
  99. מוקדם ומאוחר בתולדות העברת הסוד בפירוש הרמב"ן לתורה, ציון עט, תשע"ד, עמ' 477
  100. כך טוען עודד ישראלי "לא יכוון המקריב ולא יעלה במחשבתו רק לשם המיוחד" כתב העת מחשבת ישראל גיליון א, עמ' 9 – 22, באר שבע תשע"ט
  101. פירושיהם יצאו לאור על ידי מוסד הרב קוק בשם קבלת הרמב"ן
  102. הרב מרדכי אליאשברג שביל הזהב עמ' 27, יצחק בער, לבקרת הוויכוחים של ר"י מפאריש ושל רמב"ן, תרביץ ב ב חיים הלל בן ששון פרקים בתולדות היהודים בימי הביניים תל אביב תשי"ח עמ' 251
  103. הרב שאול ליברמן 'שקיעין' ירושלים תש"ל, עמ' 83, וכך כנראה סבר רבי יצחק אברבנאל בספר 'ישועות משיחו' חלק ב, וכן ירמיהו מלחי היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל, שאנן שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה, 13, 2008, עמ' 127-135
  104. כך טענו עזרא שבט חידושי הרמב"ן למסכת כתובות עמ' 16 – 17 יהלום ועוד
  105. שלם יהלום, ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת רמב"ן, ציון 69 (1) 25-43.
  106. למאמרים על יחסו לאגדה על פי הוויכוח ראה הנ"ל וכן הרב ארי יצחק שבט תוקפם המחייב של מדרשי חז"ל - גישתו של הרמב"ן לאור הוויכוח בברצלונה, צוהר יא (קיץ, תשס"ב), עמ' 49–68, חנה דוידסון, הרמב"ן והאגדה בהקשר וויכוח ברצלונה, כרמי שלי מחקרים באגדה ובפרשנותה מוגשים לפרופ' כרמי הורביץ, אברהם גרוסמן ואחרים, ניו יורק 2012 עמ' 83 – 97. למאמרים כלליים ראה, מרים סקלרץ, רמב"ן כפרשן האגדה במהלך פירושו לתורה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כג, תשע"ד, עמ' 243 -262, הנ"ל, התמודדות עם הפער בין הפשט לדרש – רמב"ן בעקבות ראב"ע, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כב, תשע"ג, עמ' 189 – 222, נורית מנדלקורן, יחס הרמב"ן לאגדה בפרושו לתורה, 'מכלול' כט עמ' 103 תשע"ג, אלי גורפינקל מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה קובץ על יד, ל, עמ' 149 – 156, יוסי אראל, אברם ושרי ברדתם מצרימה – ליחסו של רמב"ן למדרשי האגדה בתוך מגדים נא עמ' 57
  107. אגרת ה
  108. במדבר כו יג
  109. שם, עמוד 166
  110. ראו עוד, יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, הוצאת יד בן צבי, 2000, עמודים 166–167, מיכאל נהוראי "ארץ ישראל בתורתם של הרמב"ם והרמב"ן, ארץ ישראל בהגות היהודית בימי הביניים" ירושלים תשנ"א, "בעבודתו ינחלו" ירושלים תשס"א.
  111. שו"ת הריב"ש תשובה קנז
  112. נדפס בכתב העת 'אוצר נחמד' ב 117
  113. נדפס על ידי גרשום שלום בתרביץ כח, נספח אות נב
  114. נדפס על ידי אלי גורפינקל, מנחת קנאות לרבי זכריה בן משה מקנדיאה, קובץ על יד כ (ל) עמ' 144
  115. על ספר זה ראה, יונה עמנואל, "רבנו משה בן נחמן מאת הרב חיים דוב שעוועל" המעיין ח תשכ"ח, עמ' 64 – 76


תקופת חייו של רמב"ן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0