מצווה לשמוע בקול נביא
| מקרא | ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ט"ו |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת סנהדרין, פרק י"א, משנה ה' |
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד א' |
| משנה תורה | הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א' |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, עשה קע"ב |
מצווה לשמוע בקול נביא היא מצות עשה מדאורייתא לשמוע בקול נביא אמת, כלומר נביא המוחזק בנביא אמת או שנתן אות.
מקור המצווה ומהותה
המצווה נלמדת מהפסוק ”נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ד' אֱלֹקיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן”[1], ומצווה זו נמנית במנין המצוות[2].
מהות המצווה
הגמרא במסכת יבמות[3] והספרי דורשת מהמילים "אליו תשמעון" שאף אם אומר לעבור על דברי התורה שומעים לו, כמו במעשה אליהו ונביאי הבעל בכרמל שאליהו הורה להקריב על במה על אף שיש איסור להקריב על במה בזמן שבית המקדש קיים.
האיסור נאמר בין על גברים ובין על נשים, והעובר אל איסור זה ענשו מיתה בידי שמים, שנאמר[4] ”וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ”[5].
דין זה נאמר רק אם אומר לעבור על דברי תורה בהוראת שעה, אך אם אומר בא לשנות דבר הכתוב בתורה במפורש לדורות או שבא להוסיף מצווה לדורות אין שומעים לו, ונביא שקר הוא[6], שנאמר ”לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא”[7][8], וכן אם הנביא אמר לעבוד עבודה זרה אם בהוראת שעה אין שומעים לו[9]
טעם המצווה
בטעם המצווה כתב החינוך, שתכלית האדם היא השגת ההנבואה, והנבואה היא הידיעה שאין אחריה פקפוק, וכאשר יש אדם המגיע לדרגה זאת יש לשמוע אליו, כי לא לשמוע לדבריו זהו חסרון ידיעת האמת.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק ט"ו
- ↑ ספר החינוך, מצווה תקט"ז, ספר המצוות, עשה קע"ב, סמ"ג עשה ו'
- ↑ דף צ' עמוד ב'
- ↑ ספר דברים, פרק י"ח, פסוק י"ט
- ↑ מסכת סנהדרין, דף פ"ט עמוד א'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ט', הלכה א'
- ↑ ספר דברים, פרק ל', פסוק י"ב
- ↑ וראה שם מקורות נוספים
- ↑ מסכת סנהדרין, דף צ' עמוד א'
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.