רבי ברוך ממז'יבוז'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי ברוך ממז'יבוז'
אין תמונה חופשית

רבי ברוך ממז'יבוז' (תקי"זי"ח בכסלו תקע"ב) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר חסידי בדור השלישי לחסידות.

ביוגרפיה

רבי ברוך נולד במז'יבוז' לרבי יחיאל מיכל אשכנזי ואדל, בתו היחידה של הבעל שם טוב וגדל אצל סבו. למד בתחילה אצל המגיד ממזריטש כמו כן למד אצל רבי פנחס מקוריץ, וכן אצל רבי זאב וולף קיציס. בתק"ם התקבל לאדמו"ר בטולצ'ין, עיר מגורי אביו, ומשם הנהיג את חצרו. בשנת תקמ"ח עבר רבי ברוך למז'יבוז', אך המשיך מדי פעם להגיע לטולצ'ין, ובחודשי הקיץ היה מתגורר רק שם. נקבר ליד סבו במז'יבוז'.

חצרו

רבי ברוך היה נוהג לקבל פדיונות מחסידיו להחזקת חצרו, ולא פעם סירב לקבל אנשים שסירבו לתת לו פדיון. לשם איסוף הפדיונות גם היה נוסע בעיירות, בהן התגוררו חסידיו. חלק מהכסף שקיבל שלח רבי ברוך לחיזוק היישוב החסידי בארץ ישראל. חצרו נודעה לתהילה הודות לתלמידיו, כמו רבי משה צבי מסאווראן ועוד, וכן הודות הבדחן המפורסם הרשל'ה מאוסטרופולי שהסתופף בצילו. רבים ראו בהתנהגות רבי ברוך חיקוי לרוזן סטניסלב פליקס פוטוצקי, מושל המחוז, וקראו לו הנסיך מטולצ'ין[דרוש מקור]. למרות הטענות[דרושה הבהרה] רוב יהודי חבל פודוליה קיבלו את מנהיגותו.

יחסיו עם מנהיגים חסידיים אחרים

רבי פנחס מקוריץ ורבי יעקב יוסף מפולנאה בעל ה'תולדות יעקב יוסף' העידו שהבעל שם טוב מינה את נכדו רבי ברוך כיורשו כשיגדל[1], ורבי ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו[דרוש מקור]. נמנע מעיסוק בפעילות ציבורית רחבה ומאבק עם השלטונות על זכויות יהודים, ובא במחלוקת עם מנהיגים חסידיים אחרים, כדוגמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי שניאור זלמן מליאדי ואחיינו רבי נחמן מברסלב[דרוש מקור].

משפחתו ויורשיו

רבי מרדכי ממעז'יבוז' (נינו של רבי ברוך) אדמו"ר ממעז'יבוז' האחרון שכהן במז'יבוז'.

רבי ברוך היה נשוי לבתו של הרב טוביה קטצקש מאוסטרוה ממנה נולדו לו 3 בנות, ובשנית לבתו של בן דודו רבי אהרן מטיטיוב.

את מקומו במז'יבוז' מילא חתנו רבי יצחק מיאמפולי בן רבי יוסף מיאמפולה, בעל בתו חנה, ואת מקומו בטולצ'ין חתנו רבי דוב בער בן רבי שלמה מקרלין, בעל בתו רייזל (ואחריו בנו רבי שלמה). חתנו הנוסף, בעל בתו אדל, היה רבי יעקב פנחס אוירבך מלטיטשוב בנו של רבי אברהם דב מחמלניק ונכדו של רבי יעקב יוסף מפולנאה.

כיום יש אדמו"ר מזוויהל-מז'יבוז בבוסטון, ארצות הברית, רבי יצחק אהרן קארף, נכדו וממלא מקומו של רבי יעקב ישראל מזוויהל, בנו של רבי מרדכי אדמו"ר ממעז'יבוז (בנו של רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש) וחתנו של רבי יחיאל מיכל מזוויהל.

תלמידיו

מאמרותיו

  • "ככל שהצדיק קרוב יותר לה', כך הוא יכול לפתוח יותר שערים בדרך אל ה'. כמו שלשומר שפותח שער גשמי צריך לשלם עבור שרותו, כך גם צריך לתת פדיונות לצדיק שפותח שער לשמיים עבור חסידיו".
  • "לא זה היה מפעלו הגדול של אליהו שעשה נפלאות, אלא זה, שבשעה שנפלה אש מן השמיים לא דיבר העם על הפלא אלא כולם קראו 'ה' הוא האלוקים'"

חיבוריו

  • "פעם אחת הביא רבי ברוך בשביל בתו החולה סמי מרפא מעיר המחוז. המשרת הניח את הרפואה בחלון של האכסניה. התהלך רבי ברך בחדר הנה והנה, הביט בצנצנת ואמר: "אם רצון השם יתברך הוא, שבתי רייזל תירפא, הרי אין צורך בשום סמי מרפא. אבל אילו היה השם מגלה את כח נפלאותיו לכל עין, לא הייתה ניתנת עוד לאדם הבחירה, כי הכל היו יודעים. וכדי שתישאר הבחירה בידי האדם, מלביש הבורא את פעולתו במעשי הטבע. וכך יצר את צמחי הרפואה"
  • "נכדו של רבי ברוך שיחק פעם עם נער אחר במשחק המחבואים. הוא התחבא היטב וחיכה שחברו יחפשהו. כשחיכה זמן רב יצא ממחבואו, אבל חברו לא נראה בשום מקום. עתה הבחין הנכד שחברו לא חיפש אותו כלל. פרץ בבכי ובא במרוצה מתוך בכייה אל חדר סבו והתאונן בפניו על חברו הרע. זלגו עיני רבי ברוך דמעות ואמר: כך אומר גם הבורא: 'אני מחביא עצמי, אבל אין איש רוצה לחפשני' "."
אור הגנוז, סיפורי חסידים, מרטין בובר

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר 'מקור ברוך'.
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0