רבי ישראל בעל שם טוב
 | |
| המצבה שעל קברו במז'יבוז' | |
| לידה |
ה'תמ"ח אוקעפ, האיחוד הפולני-ליטאי או ב  נסיכות מולדובה |
|---|---|
| פטירה |
ו' בסיון ה'תק"ך (בגיל 72 בערך) מז'יבוז', האיחוד הפולני-ליטאי |
| מקום קבורה |
 מז'יבוז', פודוליה, אוקראינה |
| שם מלא | רבי ישראל בן אליעזר |
| מקום פעילות | פודוליה |
| כינוי |
הבעל שם טוב, אור שבעת הימים |
| תלמידיו | רבי דב בער ממזריטש |
| בני דורו | הנודע ביהודה |
| בת זוג | הרבנית חנה |
| אב | רבי אליעזר |
| אם | שרה |
| ילדים | רבי צבי, הרבנית אדל |
| חתימה |
 חתימה זו נמצאה בגניזה החרסונית שלדעת רבים רוב המסמכים בה מזוייפים |
רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כבעל שם טוב (בר"ת: בעש"ט ולעיתים ריב"ש[1]; בין ת"נ לת"ס, 1690 ל-1700[2] – ו' בסיוון ה'תק"ך, 21 במאי 1760) היה מנהיג ציבור יהודי במזרח אירופה, ומייסד תנועת החסידות.
החל משנת ה'ת"ק (1740) התגורר במז'יבוז', שהייתה אז עיר ראשית במחוז פודוליה (כיום באוקראינה), ובה חי עד פטירתו. שם הצטרפו תלמידים רבים לתנועתו החדשה. הוא הדגיש בתורתו מאפיינים של דבקות בה' וחסידות.
ביוגרפיה
ילדותו
מעט ידוע על חייו של הבעל שם טוב, והמקור הישיר המפורסם ביותר הוא הספר "שבחי הבעל שם טוב" – קובץ הגיוגרפי שהודפס לאחר פטירתו, בשנת ה'תקע"ה (1815).
נולד לרבי אליעזר ולשרה[3]. על פי המסורת, בעת לידתו היה אביו בן קרוב לגיל מאה[4]. משפחתו מיוחסת לדוד המלך דרך רבי אליעזר איסרליש אח הרמ"א[5]. תאריך לידתו הוא נושא להשערות שונות. לפי מסורת מאוחרת של חב"ד הוא נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח[6], וההיסטוריון שמעון דובנוב נקב כנראה בטעות בשנת ה'ת"ס כשנת הולדתו. לפי מסורת מרבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה, נולד בשנת ה'ת"נ[7]. יש מקדימים את שנת לידתו לה'תמ"ח[8].
בכמה מקורות מצוין מקום הולדתו כעיירה אוקופ (אוקעפ), שאותה זיהה משה רוסמן כאוקופי סווייטיי טרויצי (אנ') הסמוכה לקמניץ-פודולסקי. המיקום מדווח רבות, אך משה אידל ציין שאף כי הוא מוזכר כתושב העיירה, שום מקור מוקדם לא נוקב בה כמקום היוולדו. בהתבסס על ניתוח ספרות השבחים על אודותיו, טען אידל שנולד סמוך לשם, בסְפַר הצפוני של נסיכות מולדובה (שאליה, ולא לוולאכיה, הכוונה ב"במדינת וולחאי בסמוך לספר" הנזכרת ב'שבחי הבעל שם טוב'), מדרום לנהר פרוט. האזור היה הגבול בין מדינת-החסות העות'מאנית מולדובה לחבל פודוליה באיחוד הפולני-ליטאי[9].
על פי המסופר, רבי ישראל התייתם מהוריו בגיל צעיר, בהיותו בן חמש[10]. במשך תקופה מסוימת לאחר התייתמותו, הוא חי על חשבון הקהילה שבעירו שכלכלה אותו[11]. בני העיר מסרוהו למלמד. מדי פעם היה יוצא לשדה ומתבודד עם בוראו. כאשר גדל קצת השכיר עצמו לשמש כעוזר למלמד תינוקות בעיר הולדתו ולהביא את הילדים לבית תלמודם, וכן להוליכם לבית הכנסת לומר אמן יהא שמיה רבא וקדושה. לאחר מכן מינוהו להיות שומר ומשמש בבית המדרש[12].
כשהיה בן ארבע עשרה ציווה רבי אדם בעל שם לבנו למסור את כתביו לנער ישראל. בנו של רבי אדם בעל שם נסע לעיר אוקעפ, ולמד אתו[13]. נשא אישה מבנות עירו אוקופ, אולם אחר זמן קצר נפטרה אשתו ולא הותירה ילדים[14]. בתקופה מסוימת שימש כשוחט בעיירה קשילוביץ הסמוכה ליזלוביץ[דרוש מקור].
נישואיו בזיווג שני
לאחר שהתאלמן התיישב בקהילה הסמוכה לעיר בראדי, שם שימש כעוזר למלמד תשב"ר ואף כבורר בסכסוכים[15]. בברודי התפרסם כלמדן גדול ומופלג[16], ונשא את הרבנית חנה (שהיתה גרושה) בת רבי אפרים, רבה של העיר בראדי, ואחותו של רבי אברהם גרשון מקיטוב[17].
לאחר נישואיו עבר לגור סמוך לקיטוב[18], שם במשך מספר שנים הרבה להתבודד באזור ההררי שבין קיטוב לקוסוב, שבו נמצא הפארק הלאומי הוצולשצ'ינה. גיסו רבי אברהם גרשון לא ראה את נישואיו לאחותו בעין יפה, משום שבאותה תקופה נראה רבי ישראל בור ועם הארץ, וגרם לעזיבתו את העיר. ישראל וחנה עברו לגור באזור הררי, והתפרנסו כחופרי טיט. לו ולחנה נולדו בן ובת: צבי ואדל. באותה תקופה הוא התפרנס מניהול בית מרזח[19] ששכר לו גיסו רבי גרשון, לאחר שחי בעניות, בכפר סמוך לקיטוב. הבעש"ט בנה לעצמו ביער 'בית התבודדות', שם היה מתפלל ולומד בימות החול, ולקראת שבת היה חוזר לביתו. לאחר תקופה גילו מעט מבני העיר את גדלותו ולא הניחוהו לשמש כבעליו של בית המרזח, ואחד מעשירי העיר שכר אותו לשמש כמלמד לבניו[דרוש מקור].
במשך תקופה נדד בכמה מקומות והתפרנס בעיקר כעוזר למלמד, אחר כך עבר לטלוסט[20], והיה מתבודד הרחק מן היישוב, ומזמן לזמן היה נכנס לכפרים ולעיירות והשכיר את עצמו כמלמד וכשו"ב. כשהיה בן שלושים ושש חשף את עצמו כבעל שם. על פי המסורת החסידית, אחיה השילוני הוא שלימדו את תורת הנסתר, והוא שדרש ממנו להתגלות לעולם[21].
הבעש"ט ניסה לעלות לארץ ישראל והוא הגיע במסעו עד לקושטא, אך הדבר השתבש, והוא הבין שמן השמים מונעים זאת[22]. פרטי הנסיעה אינם ידועים, אך קיימות מסורות חסידיות על כך[23].
במסורת החסידית מקובל שבין השנים ה'תפ"ד - ה'תצ"ד היה נגלה אליו אחיה השילוני, ומלמדו תורה[24].
פעילותו
| ” | וקודם מוסף הלך להבעל שם טוב ובא לבית קטן ללבוש הקיטל, ואמר המגיד כי היה מכיר שהיה אצלו השראת השכינה, וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם, וכשלבש הקיטל נקמט הקיטל על כתפיו, ואחז המגיד מישרים הגדול בקיטל לפשטו מקמיטתו, וכשנגע התחיל לרעוד, ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התחיל לרעוד עמו. והבעל שם טוב הלך, עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן ה' יתברך שיקח ממנו דבר זה כי אין בכוחו לסבול. | “ |
בשנת ה'תצ"ד[25], התחיל הבעל שם טוב להתגלות, ומאז החל להתעסק ברפואות ובקמיעות, ונדד בין עיירות יהודיות. פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין (כיום מרכז אוקראינה), ובשנת ה'ת"ק (1740) עבר למז'יבוז', שהייתה אז עיר ראשית במחוז פודוליה, ובנה לעצמו בית מדרש, ושם ישבו אצלו חבורת תלמידים בקביעות ורבים היו נוסעים אליו[26]. בעיר זו התגורר עד פטירתו. לפי המסופר בחר במז'יבוז' בשל המגורים בעבר של רבי יואל סירקיש בעל הב"ח במקום[27]. מסופר שפעל להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים. הבעש"ט פיתח את הרעיון של "השגחה פרטית", לפיו אף: "אחד העשבים הצומח במעמקי היער, או באחד ההרים הגבוהים אשר לא עבר שם איש . . השם יתברך גזר אומר אשר עשב פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זמן זה יסוב ויכוף במספר כזה וכזה"[28].
כבר בימי הבעש"ט, החלה התנגדות כלפי תנועת החסידות, בין מראשי המתנגדים נמנו הנודע ביהודה[29] ורבי חיים צאנזר[30]. עם זאת ההתנגדות בימיו הייתה עדינה ביותר, וזאת בשונה מהדורות שלאחר מכן בהם ההתנגדות הובילה לרדיפות וכתבי חרם נגד החסידים.
באותה תקופה פרח אצל יהודי מזרח אירופה העיסוק בקבלה. מקורות פריחה זו היו התסיסה המשיחית השבתאית ולהבדיל תורת האר"י שהגיעה למזרח אירופה. דבר זה גרם לרבים לעסוק בתורת הקבלה בצורה לא ראויה. הבעש"ט הדריך את תלמידיו כיצד לעסוק בקבלה. בערוב ימיו פעלה באזורו, שהיה ספוג בהשפעה חזקה של השבתאות, גם תנועתו של יעקב פרנק. הבסיס הקבלי החזק שהיה משותף לו ולקבוצות אלה היה בין המניעים העיקריים של ההתנגדות לחסידות. יש טוענים כי בשנת ה'תקי"ט, נערך ויכוח פומבי בעיר לבוב בין תלמידי הבעש"ט לבין כת הפרנקיסטים[31], בו נצחו תלמידי הבעש"ט. יש טוענים כי יום הניצחון כ"ו בתמוז תקי"ט נקבע על ידי הבעש"ט כיום חג[32][33]. ב"שבחי הבעש"ט" נכתב שאמר על התקרית: ”השכינה מיללת ואומרת: כל זמן שהאיבר מחובר יש תקווה שיהיה לו איזה רפואה, וכשחותכין האיבר אין לו תקנה עולמית, כי כל אחד מישראל הוא איבר מהשכינה”[34].
בעבר היו חסרות הוכחות היסטוריות ביחס לבעש"ט, מעבר למצבתו וכתבי תלמידיו, אך בשנות השמונים של המאה ה-20 מצא משה רוסמן בארכיון העיירה מז'יבוז, את הכיתוב "בעל שם, דוקטור" כמי שפטור מתשלום מיסים, ועמו מופיעות דמויות נוספות הנזכרות ב"שבחי הבעל שם טוב". הוא נזכר ברצף עד 1760 שבה שמו חסר[35].
באותה תקופה החל ללמד תלמידים, שחלקם הפכו גם הם למורים חסידיים, כמו רבי יעקב יוסף מפולנאה; רבי דב בער, "המגיד ממזריטש", שלאחר פטירתו הפך לממשיכו העיקרי; רבי מאיר הגדול מפרמישלאן ורבי פנחס מקוריץ. באותה תקופה גם חודש הקשר עם גיסו, רבי אברהם גרשון, שהפך לתלמידו. בשלב מסוים רבי אברהם גרשון עבר למז'יבוז' כדי לשמש מורה ומחנך לצבי, בנו של הבעש"ט.
פטירתו
יום פטירת הבעל שם טוב לוקה במחלוקת, לפי רוב הדעות וכך גם הובא בסידור לתלמידו רבי אברהם שמשון מראשקוב שהוא נפטר בחג השבועות (ו' בסיוון) ה'תק"ך (1760)[36]. לעומת זאת, ישנם הטוענים[37] שפטירתו הייתה ביום שני של חג השבועות (ז' בסיוון, יום טוב שני של גלויות). נקבר בבית החיים במז'יבוז'.
נינו רבי נחמן מברסלב הביא כי הבעל שם טוב אמר "שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ ימ"ש, ומזה נסתלק" (ליקוטי מוהר"ן ח"א רז). יהודה ליבס סבור כי הכוונה להמרת הדת ההמונית של יעקב פרנק ותלמידיו, מספר חודשים לפני פטירתו של הבעל שם טוב[38].
תורתו
הבעש"ט לא כתב את תורתו. מעט מדברי תורתו והנהגותיו נרשמו על ידי תלמידיו ונדפסו בספריהם ובספרי תלמידי תלמידיו.
הבעש"ט ראה חשיבות רבה באותיות ובדיבור, ככלי להתגלות אלקית. הוא לימד את תלמידיו להתעמק באותיות המרכיבות כל מילה, במילה ("תיבה") עצמה, וכן באות א' המרכיבה לשיטתו כל הברה והברה, כדי לחשוף את האלוקות המתגלה בהן.
עוד הדרכה מרכזית שלו היא ההתרחקות מסגפנות, ו"עבודה בגשמיות", דהיינו עבודת ה' בשיתוף הגוף. בספרו של רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל התולדות יעקב יוסף), מובא משמו כי דרש את הפסוק "ומבשרך לא תתעלם", שאסור לו לאדם להתעלם מגופו, אלא עליו להעלות גם את הגוף לעבודת ה'. "עבודה בגשמיות", כוללת גם עבודת ה' בתחום החולין - כגון בעת משא ומתן. חלק מהתורות המובאת בעניין בשמו מציגות את ה"עבודה בגשמיות" בדיעבד וחלקן כלכתחילה. עבודת ה' בגשמיות משתלבת עם העיקרון של "מלוא כל הארץ כבודו", שביקש הבעש"ט להנחיל לתלמידיו. תחת הסיגופים הנחה הבעש"ט להרבות בטבילה במקווה. את הטבילה ראה הבעש"ט לא כהכשרה לדבר מצוה, אלא כעניין מהותי ודרך לדבוק בה'.
הדרכות אחרות שלו עוסקות ב"העלאת מחשבות זרות". לשיטתו, אין לדחות "מחשבות זרות" העולות לאדם בזמן התפילה או לימוד התורה, אלא לזהות את היסוד ("הניצוץ") החיובי, האלקי, החבוי בהם, ולהעלות אותו לשורשו. חלק מצדיקי החסידות הבהירו שעבודה זו נאמרה רק לצדיקים ולא לאנשים פשוטים[40].
הדרכות אחרות שלו נוגעות לייחודים קבליים שונים אותם הוא ביקש להחיל גם על חיי החול - יחוד בדיבור (גם דיבורי חול), ייחודים המגינים מפני צרות, ועוד. הבעש"ט חיבר כמה כוונות בסגנון קבלת האר"י, בהן מפורסמות כוונותיו לטבילה במקווה שנשמרו בסידור רבי שבתי מרשקוב.
עוד לימד הבעש"ט שקודם הגאולה הכללית, חייב אדם לגאול את עצמו. "הגאולה הפרטית" היא מן המצרים האישיים של כל אדם, צרותיו ופחדיו. אם ידע לזהות את הבורא בכל נקודות החושך של חייו - יגאל את עצמו ויתרום לגאולת הכלל. נאמר בשמו כי כל אדם צריך לבנות את "קומת משיח השייכת לנשמתו"[41].
בנוגע לכללי הפסיקה דעת הבעל שם טוב, שהט"ז והש"ך הם הפוסקים האחרונים, ועל כן יש לראות שלא לעבור על דעתם כי אם להחמיר, אבל אין להקל כנגדם כי אם בצירוף איזה טעם באופן שגם הם היו מסכימים להקל, כגון בהפסד מרובה וכדומה[42].
אגרת לרבי גרשון מקיטוב
באיגרת שכתב הבעש"ט לגיסו, רבי גרשון מקיטוב, הוא מספר על עליית נשמה שזכה לה בראש השנה שנת ה'תק"ז (1746), ובה נכנס להיכלו של משיח. באיגרת נאמר: ”ושאלתי את פי משיח אימתי אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות”.
גדלותו ושבחיו
רבי חיים יוסף דוד אזולאי כתב עליו: ”הרב המפורסם קדוש יאמר לו מהר"ר ישראל בעל שם טוב”[43].
המגיד מקוז'ניץ כתב עליו:”האיש אלקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בהיר הוא בשחקים, איש אשר רוח אלקים בו”[44]. וכן כתב עליו רבי לוי יצחק מברדיצ'וב:”איש אלקים, קדוש ישראל, רבן של כל בני הגולה, אשר אור תורתו זורח מסוף העולם ועד סופו”[45]. וה"חוזה" מלובלין כתב: ”איש האלקים קדוש, רבן של בני הגולה, אשר ודאי עיר וקדיש מן שמיא נחית להאיר לארץ ולדרים עליה”[46].
רבי מנחם מנדל מוויטעפסק כתב באגרת ”היה היה דבר ה' ביד הבעל שם, ויגזור אומר ויקם, אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום”[47]. כך גם אמר עליו תלמידו המאור עיניים: 'לפניו לא היה, ואחריו לא יהיה עד ביאת הגואל, וכשיבוא משיח הוא יהיה'[48], ותלמידו רבי דוד לייקעס אמר בהספדו על הבעש"ט: 'אם היה רבינו בזמן האבות, אזי כשם שחותמין מגן אברהם, כן היו חותמין מגן ישראל'[49].
בספרי חסידות מובא כי הבעש"ט היה לומד עם הנביא אחיה השילוני, שהיה מתגלה אליו[50].
תלמידיו
מבין תלמידיו ידועים:
- רבי דב בער "המגיד ממזריטש" - ממשיכו בהנהגה
- רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל התולדות יעקב יוסף
- רבי מנחם נחום מטשרנוביל, בעל המאור עיניים
- רבי יעקב קאפיל חסיד בעל תפילה של הבעש"ט אבי שלשלת קוסוב-ויז'ניץ
- האחים רבי יצחק דוב מרגליות ורבי מאיר מרגליות, בעל ספר יכין ובועז ושו"ת מאיר נתיבים - תלמידיו הראשונים
- גיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב
- רבי לייב שרה'ס
- רבי צבי סופר
- רבי שבתי מרשקוב
- רבי דוד ממיקולייב
- רבי דוד לייקעס
- רבי דוד פורקס
- רבי זאב וולף קיציס
- רבי חיים מקרסנה
- רבי יהודה לייב מפולנאה ("המוכיח")
- רבי יהודה לייב משפולי
- רבי מאיר הגדול מפרמישלאן
- רבי מנחם מנדל מוויטבסק
- רבי נחמן מהורדנקא
- רבי פנחס מקוריץ
- רבי שמואל מקאמינקא
- רבי אלכסנדר שוחט
- רבי יצחק מדרוהוביטש, ובנו רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב
- רבי נחמן מקוסוב
- רבי מנחם מנדל מבאר
- רבי יהודה לייב מפיסטין
- רבי מרדכי מזסלב
כמו כן, למדו אצלו בנו רבי צבי, ונכדיו (בניה של אדל) רבי משה חיים אפרים מסאדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז'.
לתלמידים נוספים ראו: קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב
משפחתו
- בנו רבי צבי, נשא בזיווג שני את בתו של רבי שמואל חסיד.
- בתו הרבנית אדל, נישאה לרבי יחיאל מיכל.
- רבי משה חיים אפרים מסדילקוב, בעל הדגל מחנה אפרים
- רבי ברוך ממז'יבוז'
- הרבנית פייגא, אמו של רבי נחמן מברסלב
ראה עוד זרע קודש מחצבתה - כל צאצאי הבעש"ט עד דור עשירי, תשפ"ה.
אילן יוחסין
| רבי ישראל בעל שם טוב הבעש"ט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי יחיאל מיכל אשכנזי | אדל אשכנזי | רבי צבי | מלכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי משה חיים אפרים מסדילקוב (ה"דגל מחנה אפרים") | רבי ברוך ממז'יבוז' | פייגא | רבי אהרן מטיטיוב | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| רבי נחמן מברסלב | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חיבוריו
הבעל שם טוב לא חיבר ספרים ולא רשם את דברי תורתו, אך בידינו אגרת אחת שכתב לגיסו רבי גרשון מקיטוב. לפני כמאה שנה נדפסו עוד שני אגרות שנטען כי נכתבו על ידי הבעש"ט לבנו רבי צבי[51]. תוכן האגרות הוא ליקוט מילה במילה מספרי התולדות יעקב יוסף ובסופן של כל אחת מהאגרות נוסף על ידי הכותב כביכול, שישנה סגולה לומר את תוכן האגרת מתוך קלף. ההתייחסות בעולם החסידי והמחקרי לשני "אגרות" אלו היא כזיוף[52]. כמו כן קיים בספריית חב"ד סידור שהתפלל בו, ובו הערות בכתב ידו. תורות רבות מופיעות בשמו בספרי תלמידיו. העורך הראשון והגדול ביותר של תורתיו הוא רבי יעקב יוסף מפולנאה, ששיבץ מאות רבות מאמרותיו בתוך ספריו "תולדות יעקב יוסף", "צפנת פענח" ועוד. מקורות אלו ואחרים לוקטו בספר "כתר שם טוב" (נדפס לראשונה בזאלקווא תקנ"ד).
החיבור "צוואת הריב"ש", למרות שמו, לא נכתב בידי הבעש"ט. מקור החיבור, שראה אור בה'תקנ"ג (1794), בבית המדרש של ממשיכו ותלמידו הבולט, המגיד ממזריטש[53].
בשנת תרצ"ח יצא בלודז' האוסף הגדול ביותר של האמרות המיוחסות לו, "בעל שם טוב" (לודג' תרצ"ח; מאוחר יותר זכה לשם: "בעל שם טוב על התורה"). המחבר מונה שם מאתים ועשרה ספרים שמהם ליקט.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה אביש, ראש בני ישראל, ניו-יורק: מכון זיכרון בספר, תשע"ה[54]
- שמעון דובנוב, תולדות החסידות: על יסוד מקורות ראשונים, נדפסים וכתבי יד (הדפסה ג'), תל אביב: דביר, תשכ"ז(הספר בקטלוג ULI)
- חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - הבעל שם טוב, קה"ת
- גרשם שלום, "דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל-שם-טוב", בתוך: הנ"ל, דברים בגו, תל אביב: עם עובד, 1975, עמ' 287–324(הספר בקטלוג ULI)
- רחל אליאור, ר' יוסף קארו ור' ישראל בעל שם טוב: מטמורפוזה מיסטית, השראה קבלית והפנמה רוחנית תרביץ סה,ד (תשנ"ו) עמ' 671–709 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשנ"ח-1998 (הספר בקטלוג ULI)
- עמנואל אטקס, בעל השם: הבעש"ט – מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס-2000(הספר בקטלוג ULI)
- משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות (תרגם מאנגלית: דוד לוביש), ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
- אברהם חיים רובינשטיין, שבחי הבעש"ט (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2005(הספר בקטלוג ULI)
- נתנאל לדרברג, סוד הדעת – דמותו הרוחנית והנהגתו החברתית של רבי ישראל בעל שם טוב (עורך הסדרה: עמית עסיס), הוצאת ראובן מס, 2007(הספר בקטלוג ULI)
- גדליה נגאל, הבעש"ט: אגדות, אפולוגטיקה ומציאות, ירושלים: המכון לחקר הספרות החסידית, תשס"ח(הספר בקטלוג ULI)
- רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו, מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, א-ב, ירושלים: כרמל תשע"ד(הספר בקטלוג ULI)
- רועי הורן (עורך), הבעל שם טוב, האיש שבא מן היער, הוצאת ידיעות ספרים, 2017 (הספר בקטלוג ULI)
- רועי הורן, הבעל שם טוב וקבלת האר"י, רמת גן: הוצאת בר-אילן, תשפ"א
- אסתר ליבס (עורכת), בעקבות הבעש"ט: מאתיים וחמישים שנה למותו של הבעש"ט, מאתיים שנה למות ר' נחמן מברסלב, ירושלים: הספרייה הלאומית, תש"ע.
- עוז דוד בלומן (עורך), שמעתי ממורי, ישראל: והקרן קיימת, תשע"ט
- יונתן מאיר, דמותו המיתולוגית של הבעש"ט, ירושלים, מכון שוקן למחקר היהדות, תש"פ
קישורים חיצוניים
ספרים
- אליעזר שטיינמן, רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ה'תש"ך (הספר בקטלוג ULI)
- שבחי הבעל שם טוב, באתר היברובוקס
- שבחי הבעל שם טוב, מהדורה מוערת ומבוארת, אברהם חיים רובינשטיין, הוצאת ראובן מס, באתר כותר (ספרייה דיגיטלית)
- כתר שם טוב, הטקסט השלם באתר ספריית חב"ד
- כתר שם טוב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- צוואת הריב"ש - באתר קדושים תהיו
- פרק המבוא של רחל אליאור, ישראל בעל שם טוב ובני דורו: מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים, ירושלים: כרמל, א-ב, תשע"ד
מאמרים
- הבעל שם טוב (ערך א'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הבעל שם טוב (ערך ב'), ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו, באתר "דעת"
- גרשון קיציס, האגדה במשנת הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים, סיוון תשנ"ד (עמ' 206–215)
- נתנאל לדרברג, מיהו הבעש"ט?, באתר "דעת", פרק מתוך הספר "סוד הדעת"
- מ"ש גשורי, הבעש"ט - מפענח הניגון החסידי, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
- ד"ר דב נוי, אגדות הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
- בצלאל לנדוי, ליכודם של תלמידי הבעש"ט, באתר "דעת", מתוך: מחניים מ"ו, תש"ך
- מור אלטשולר, איגרת הקודש של הבעש"ט
- חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט: נוסח הטקסט ותמונת העולם: משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, ציון, כרך ע' חוברת ג', תשס"ה, עמודים 311–354 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- דוד אסף, במותו היה כמו שלהבת מראה תכלת, באתר הארץ, 18 במאי 2010
- הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, על גדלותו בתורה, באתר "ישיבה"
- יהושע מונדשיין, סידורו הק' של מרן הבעל שם טוב נ"ע, באתר שטורעם
- רבי ישראל הבעל שם טוב - 250 שנה לפטירתו, באתר בית חב"ד
- משה פראגר, הבעש"ט – אגדה ודמות היסטורית, דבר, 31 במאי 1960
- רפאל מאהלר, מייסד החסידות ומורשתו הרוחנית, על המשמר, 3 ביוני 1960
- שטרן אברהם, מליצי אש סיון אות לא (עמ' 37–40), באתר היברובוקס
מידע נוסף
- אוצר כתבי הבעל שם טוב
- מידע על רבי ישראל בעל שם טוב בקטלוג הספרייה הלאומית
- פרטים ומידע על הבעל שם טוב, באתר הספרייה הלאומית
- עץ המשפחה של הבעל שם טוב
- רבי ישראל בעל שם טוב, באתר אוהלי צדיקים
- סיפורי הבעל שם טוב, באתר זושא
- תערוכה וירטואלית לציון 250 שנה לפטירת הבעל שם טוב, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ↑ בקרב גדולי החסידות מקובל לכנותו 'אור שבעת הימים' (ראו תפארת שלמה פרשת בחוקותי: "מאשר זכינו לאור שבעת הימים קדושת הבעש"ט, לאורו נסע ונלך", וראו עוד בספריו של רבי יצחק אייזיק מקומרנא).
- ↑ לפי מסורת מרבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה (הראשון), נולד בשנת ה'ת"נ. על פי העולה ממכתב (שנטען שהוא מהבעש"ט) שפורסם בכתב העת התמים, גיליון א', כחלק מ'הגניזה החרסונית', שהחוקרים סבורים שהיא מזויפת, נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח ולדעת החוקר שמעון דובנוב נולד בשנת ה'ת"ס. סקירה מדוקדקת, ראו: משה רוסמן, הבעש״ט מחדש החסידות, מרכז זלמן שזר, תשנ"ט. עמ' 21.
- ↑ ד"ר יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב - חייו ותורתו, 2010
- ↑ "כמו שמצינו בספרים מובא בשם הבעש"ט זי"ע, אשר נשמתו היתה כל כך גבוהה אשר לא היה אפשר לבוא לזה העולם אם היה לאביו איזה כח התאוה, על כן היה אביו בן מאה שנים כשנולד הבעש"ט, ונתבטל ממנו כל התאוה, ולא נולד רק בעזר אלקי בלבד" (ספר אמרי נועם, פרשת שמות אות כ). וראה עוד בספר 'מליצי אש' (ז' סיון אות לא).
- ↑ ש.נ. גוטליב, אהלי שם, עמ' 241, הערה 5, פינסק ה'תרע"ב.
- ↑ כך עולה בין היתר ממכתב של הבעש"ט שפורסם בכתב העת התמים, גליון א', כחלק מ'הגניזה החרסונית', שהחוקרים סבורים שהיא מזויפת.
- ↑ לסקירה מדוקדקת, ראו: משה רוסמן, הבעש״ט מחדש החסידות, מרכז זלמן שזר, תשנ"ט. עמ' 21.
- ↑ כן בירר בספר 'ראש בני ישראל', וראה שם אודות השיטות המאחרות את שנת לידתו.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות ג; ראו משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 87, הערה 1.; משה אידל, R. Israel Ba‘al Shem Tov "In the State of Walachia", בתוך: Holy Dissent; Jewish and Christian Mystics in Eastern Europe, Wayne State University Press, 2011
- ↑ לפני פטירתו קרא לו אביו ואמר לו: ישראל, כל דבר שיש לך תפנה לקדוש ברוך הוא ואל תפחד משום דבר בעולם (שבחי הבעש"ט; ליקוטי דיבורים, חלק ג', עמ' 770-778).
- ↑ מכתב הבעל שם טוב, התפרסם בחוברת התמים, גיליון א', עמ' 19-20.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות כ'.
- ↑ שבחי בעש"ט אות ג-ט.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות ג'.
- ↑ ד"ר יצחק אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב - חייו ותורתו, 2010
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות ד'.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות י"ט.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות ו'.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות י' - י"א.
- ↑ על שם עיר זו היה חותם את עצמו 'ישראל בעל שם מטלוסט' כמובא בשו"ת מים חיים לרבי חיים רפופורט, ראה באתר מעיינותיך.
- ↑ הרב משה ניסלעווויטש, [חב"ד אור אינסוף סוד התגלות הבעשט ותורתו], באתר חב"ד אור אינסוף
- ↑ אלפסי, יצחק, המאירים לארץ, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ↑ ראו למשל אצל הרב אברהם וייצהנדלר, נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל, באתר אוצר החכמה.
- ↑ התמים, חוברת א', עמ' 12 - 13.
- ↑ שבחי הבעש"ט, אות י"ב - י"ג.
- ↑ עיר מבצר, פרק כ"א, בהוצאת מכון זכרון הספר ה'תשס"ג.
- ↑ רבי אריה מרדכי רבינוביץ, שערי אריה, עמוד כו, נחלי אמונה אות ה', באתר אוצר החכמה
- ↑ כתר שם טוב, סימן קעט ואילך, בהוספות. ראה גם שומר אמונים, השגחה פרטית יז ד"ה ועובדא; יהל אור לו, ז; אור התורה, ואתחנן - עמ' קצב; שו"ת משנה הלכות ז, רפט-רצ.
- ↑ ראה נודע ביהודה קמא, יורה דעה, סימן צג
- ↑ יצחק אלפסי, תולדות החסידות עמ' 23
- ↑ 'לקוטי דיבורים' (ליקוט לב); 'לקוטי דיבורים בלשון הקודש' (עמ' 767).
- ↑ הגניזה החרסונית, אגרות קעד-קעה עמ' 558-559
- ↑ רבי מנחם מנדל שניאורסון הסביר באגרות קודש (חלק יט עמוד פא) וב'ימי חב"ד' (עמוד 216) כי הסיבה שיום זה לא התקבל כחג, הוא משום ששנה לאחר מכן כבר נפטר הבעש"ט.
- ↑ חביבה פדיה, איגרת הקודש לבעש"ט: נוסח הטקסט ותמונת העולם: משיחיות, התגלות, אקסטזה ושבתאות, עמ' 346; Pawel Maciejko, The Mixed Multitude: Jacob Frank and the Frankist Movement, 1755-1816, University of Pennsylvania Press, 2011. עמ' 2.
- ↑ משה רוסמן, "הבעש"ט מחדש החסידות", עמ' 206 והלאה
- ↑ כך מקובל אצל רבים, וד"ר יצחק אלפסי הביא לו ראיות מכתב יד שנכתב סמוך לפטירה.
- ↑ סיני (ירחון) מז עמ' קלא. נטעי גבריאל על חג השבועות, עמ' תטז, מביא מקורות רבים לשתי הדעות
- ↑ יהודה ליבס, "סוד האמונה השבתאית", עמ' 45
- ↑ באדר א' תשפ"ב העלתה הספרייה סריקה של הסידור לאתר הספרייה - סריקת סידור הבעל שם טוב, כרטיס מספר 1, ב"קטלוג כתבי היד | כתבת הפרסום בשבועון כפר חב"ד: הכתבה המדוברת בכפר חב"ד על הגילוי ההיסטורי - כעת לקריאה | סקירה על פרסום סריקת הסידור: משה ויסטוך, נדיר ביותר: נחשפו דפים מסידורו של הבעל שם טוב, באתר ישראל היום, 10 בפברואר 2022, מענדי קורטס, התגלית המרגשת בעולם החסידי: חשיפת סידורו של הבעל שם טוב, באתר COL, 10 בפברואר 2022, ניצן קידר, תגלית מרגשת: סידורו של הבעל שם טוב, באתר ערוץ 7, 10 בפברואר 2022, שניאור דייטש, בעקבות פרסום סידור הבעש"ט בספריית אגו"ח שנחשף השבוע, באתר COL, 11 בפברואר 2022
- ↑ ראו רבי שניאור זלמן מלאדי בתניא פרק כ"ח, יושר דברי אמת קונטרס ראשון יז
- ↑ רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, מאור עיניים, פרשת פנחס
- ↑ שארית ישראל (וילעדניק), שער ב', דרוש לסוכות, מאמר ראשון, ד"ה אח"כ אמר
- ↑ שם הגדולים מערכת ספרים, ערך צפנת פענח
- ↑ לשון המגיד מקאזניץ בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים לנכדו של הבעש"ט. הלשון המלא: "ומי יפאר גודל פאר המעלות ורום המדות של האי אילנא רבא ותקיף ורישיה מטי עד צית שמיא, הלא הוא המנוח איש אלקי המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, בהיר הוא בשחקים, איש אשר רוח אלקים בו, נר ישראל, עמוד החזק, פטיש הימיני, מורינו הרב רבינו ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, אשר טבעו יצא בעולם אשר האיר לארץ ולדרים עליה זכר צדיק לברכה לחיי העולם הבא".
- ↑ לשון הקדושת לוי בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים.
- ↑ לשון החוזה מלובלין בהסכמתו לספר דגל מחנה אפרים.
- ↑ פרי הארץ מכתב יט.
- ↑ מעשיות ומאמרים יקרים עמ' ד.
- ↑ כתבי רבי משה מידנר אות לב.
- ↑ "אחיה השלוני, שקיבל ממשה רבינו ע"ה, והיה מיוצאי מצרים, ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה, והיה רבו של אליהו הנביא, ורבו של מורי זלה"ה" (תולדות יעקב יוסף פרשת בלק). וראה ב'שלחן הטהור' לרבי יצחק אייזיק מקומרנא ('זר זהב' סימן רי אות ח) ועוד.
- ↑ שלושת אגרות אלו, נדפסו יחד במהדורות רבות כ"שלוש אגרות" מהבעש"ט
- ↑ ראה למשל "מגדל עז" מונדשיין יהושע כפר חב"ד תש"מ על מכתבים אלו: "שני המכתבים האחרים .. אינם אלא גיבוב תורות של הבעש"ט ובתוספת סגולות ספיציפיות לכל מכתב ומכתב... ובהיות שכל קונטרס זה הוא מעשה זיוף גס ונתעב, לא רציתי לחברו לטהור לא נתייחסתי אליו כלל"
- ↑ ראה אודות כך במחקר שבסוף הספר "דברות המגיד" שיצא לאור בשנת תשע"ט
- ↑ גרסה קודמת פורסמה בסדרה של 18 פרקים בשם "קורות חייו המקוריים של רבן של ישראל ה"בעל שם טוב הקדוש" זי"ע", בתוך: היכל הבעש"ט, תשס"ג-תשס"ט, וזמינים לצפיה באתר היברובוקס.
| תקופת חייו של רבי ישראל בעל שם טוב על ציר הזמן |
|---|
 |
הבעל שם טוב37509098Q319062